סדרות המפות שנעשו במחלקת/אגף המדידות/מפ"י

משנת 1948 ועד היום

חיליק הורוביץ, אוקטובר 2008

 

המיפוי הקדסטרי: חידוש המיפוי בגליל במחצית השניה של שנות ה- 50', מיפוי הנגב בשנות ה- 60' וה- 70', מיפוי רמת הגולן בשנות ה- 80'. המיפוי הטופוקדסטרי: בקנ"מ 1:10,000. הופסק ב- 1986. המיפוי הטופוגרפי: 1:20,000, הסדרה הודפסה עד ראשית שנות ה- 70. 1:100,000 ו- 1:50,000: התפתחות הסדרות ושימוש בקנ"מים אלה למיפויים חריגים. מפות סימון שבילים: התפתחות הסדרה, שראשיתה ב- 1963 בקנ"מ 1:100,000, והחל מ- 1979 בקנ"מ 1:50,000. קנ"מ 1:25,000: סדרה שהחלה בשנות ה- 90'. מפות גיאוגרפיות ונושאיות: 1:250,000, 1:500,000 ו- 1:400,000: מפות פיזיות או מפות דרכים, ששמשו גם בסיס למיפויים נושאיים ברמה הארצית. מפות ערים: בעיקר בקנ"מים 1:10,000 ו- 1:12,500. מפות ימיות: החל משנת 2001. מפות שאינן סדרתיות: מפות היסטוריות, מפות HOLY LAND 2000, ועוד.

 

כללי

מחלקת המדידות במדינת ישראל המשיכה את שיטת המיפוי המנדטורית בארץ-ישראל. קנה-המידה הבסיסי שנבחר על-ידי מחלקת המדידות המנדטורית היה 1:10,000, וממנו נגזרו קני-המידה האחרים בכפולות או בחלוקה זוגית בדרך-כלל. קני המידה הקדסטריים שנבחרו היו: 1:10,000, ממנו נגזרו הקנ"מים 1:5000, 1:2500, 1:1250 ו- 1:625. קני המידה הטופוגרפיים: 1:10,000, ממנו נגזרו 1:20,000, 1:50,000 ו- 1:100:000. פרוט על סדרות המפות שהודפסו בתקופת המנדט, ועל תהליך קבלת ההחלטות לייצור הסדרות, ראה במאמר: מחלקת המדידות של ארץ-ישראל בתקופת המנדט – חלק ד'.

חלק ה' עוסק במפות הצבאיות שהודפסו בתקופת המנדט.

 

במשך הזמן ביצעה מחלקת המדידות שינויים ותוספות במיפוי שהותירו הבריטים. הנגב נמדד ומופה; שונו תבניות מיפוי (למשל, סדרת המפות 1:100,000 בת 24 הגליונות הוחלפה בסדרה בת 26 גליונות, שהפכה מאוחר יותר לסדרה בת 22  גליונות כתוצאה מאיחוד מספר גליונות לגליונות כפולים); השפה שונתה לעברית; בוטלו הסדרות בקנ"מ 1:10,000 ו- 1:20,000 שדרשו עבודת עדכון רבה, והביקוש להן היה מועט; הוחל בהפקת סדרה בקנ"מ 1:25,000, שטרם הסתיימה.

 

הסדרות הקיימות שימשו בסיס גם למיפויים נוספים. לדוגמה, המיפוי הטופוגרפי בקנ"מ 1:100,000 שימש כבסיס להדפסת מפות סימון השבילים הראשונות, משנת 1963 עד 1979; מפות אזוריות, כמו גליל-כרמל-גלבוע ומפת שומרון וארץ בנימין שהודפסו בשנות ה- 70'; וסדרת מפות שמורות הטבע בישראל.

 

משנת 1979 הודפסו מפות סימון שבילים בקנ"מ 1:50,000, ובמהלך שנות ה- 80' וה- 90' הפכו מפות סימון השבילים  לסדרה המכסה את כל שטח מדינת ישראל. בשנת 2001 הושלמה הסדרה עם הדפסת מפת בקעת הירדן ומזרח השומרון. מאז, ממשיך עדכון מפות הסדרה אחת למספר שנים.

 

המפות הגיאוגרפיות  בקני-מידה 1,250,000, 1:500,000, ו- 1:400,000  (בעיקר מפות פיזיות ומפות תחבורה) שימשו בסיס גם למיפויים נושאיים רבים ומגוונים בסדר-גודל ארצי, כמו התיישבות, גיאולוגיה, סקר מקווי-מים למלחמה במלריה (מפה אנטימלרית), שטחי שלחין, תיור וטיול ועוד. המפות נעשו עבור מוסדות וארגונים, כמו משרד החינוך, משרד הבינוי והשיכון, המכון הגיאולוגי, ואפילו בית-ספר בנתניה שהזמין הכנת מפה בעקבות שירי נעמי שמר. היו גם מיפויים בקנ"מים אחרים, כמו 1:600,000 או 1:750,000.

 

מיפויים חדשים נוספים כללו ערים שטרם מופו קודם לכן, ומפות ימיות שהוכנו בעשור הראשון של שנות ה- 2000. בתחום הקדסטרי נמדדו ומופו אדמות הגליל החל מהמחצית השנייה של שנות ה- 50'. נמדד ומופה הנגב בשנות ה- 60' וה- 70' ומופתה רמת הגולן בשנות ה- 80'. במקביל נמשכו מדידות ומיפויים של אדמות שלא נעשה בהן הסדר קרקעות ברחבי המדינה.

 

בשנת 1999 הוחל בשילוב המיפוי ממערכת המידע הגיאוגרפי (ממ"ג) הלאומי לצורך הפקת המפות. מסד הנתונים הטופוגרפי הממוחשב מאפשר הפקה של הסדרות הטופוגרפיות ברמת דיוק גבוהה יותר, ופותר את בעיית אי-ההתאמה בין הגליונות, שהייתה קיימת לפני-כן. החל משנת 2004/5 נעשה גם עיבוד ממוחשב לשיפור חזותן של המפות הגיאוגרפיות.

 

המאמר עוסק גם במיפוי סיני במהלך השנים שחצי האי היה בידינו. עוד הוא עוסק במפות שאינן סדרתיות: מפות העולם והמזרח התיכון, מפות היסטוריות, מפות שהודפסו לאחר מלחמות או הסכמים, ביניהן מפת לבנון ומפת ישראל-ירדן, מפות לצרכי פיתוח, מפות שהוכנו לקראת ביקורי מנהיגים, מפות צליינות משנת 2000, מפות לווין למיניהן ומפות-תצלום (אורתופוטו).

 

על הכנת אטלס ישראל, ואטלסים אחרים שהוכנו או הודפסו במחלקת/אגף המדידות/מפ"י – ראה פרק נפרד.

 

המיפוי הקדסטרי

בשנים הראשונות של מדינת ישראל הואט קצב המיפוי לצרכי הסדר קרקעות, ולמעשה לא הוחל כמעט במדידות ובמיפוי לצורך זה. התעסוקה היחידה בתחום זה הייתה השלמת מפות גושים שהכנתן הגיעה לשלב מתקדם כבר בסוף תקופת המנדט. משאבי כוח-האדם של מחלקת המדידות הופנו למיפויים טופוגרפיים והנדסיים לצורך בינוי תשתית מגורים ותשתית כלכלית לקליטת העליה. בשנת 1956 חודש המיפוי הקדסטרי, בעיקר בגליל ומעט בפרוזדור ירושלים. המיפוי נעשה לצורך שמירה על אדמות המדינה. המיפוי הקדסטרי בגליל, כשבמקביל לו נוסף גם מיפוי בצפון השומרון, נסתיים רק בשלהי שנות השישים. עבודות המיפוי והרישום כללו תיחום גבולות הזכויות על קרקעות, מדידתם, מיפויים ורישום הזכויות שאושרו בספרי המקרקעין. רישום הזכויות אושר על-ידי פקידי ההסדר או בבתי המשפט. על אדמות הכפרים כסרא וג'וליס התנהלו משפטים בין המדינה ובין הכפריים עד סוף שנות ה- 80'. מפות הגושים שנעשו במהלך ההסדר היו בעיקר בקנה-מידה 1:1250 או 1:2500. 

 

 

תמונה 1830:

מפת גוש 18447 (ג'ולס), הושלמה בשנת 1957 במסגרת חידוש המיפוי

הקדסטרי בגליל במחצית השניה של שנות ה- 50'.

 

בשנת 1960 הוחלט להתחיל בתהליך של הסדר קרקעות בנגב הדרומי. השטח שכונה "הנגב הדרומי" כלל גם את הנגב המרכזי. את שני האזורים, ששטחם הכולל הגיע ל- 9,000,000 דונם בקירוב, איפיינו מיעוט של פרטים גיאוגרפיים, טבעיים ומלאכותיים, וכן מיעוט תובעים לזכויות על קרקעות. מחלקת המדידות חיפשה שיטת מיפוי מהירה וזולה יותר, שדיוקה יספיק למדידות ולמיפוי קדסטריים באזור כזה. המטרה הייתה לסיים במהירות את כל הליכי הסדר הקרקעות בנגב הדרומי. הפתרון נמצא במפות בקנ"מ 1:20,000: בשלהי עשור שנות ה- 50' התחילו במחלקת המדידות במיפוי פוטוגרמטרי של הנגב הדרומי בקנה מידה זה, כבסיס לשרטוט מפות טופוגרפיות מדויקות של הנגב בקנה מידה 1:50,000 (בתקופת המנדט לא הוכן כל מיפוי טופוגרפי המתבסס על מדידות, מדרום לקו הרוחב של באר-שבע). המפות, שהוכנו במידות 50 x 50 ס"מ, שימשו כבסיס גם למפות הקדסטריות. מכיוון ששרטוט מפות קדסטריות, על גבי חומר שקוף לפי בסיס מוכן, מתבצע במהירות, הסתיים כבר לפני סוף שנות ה- 60' שרטוטן של כל המפות הקדסטריות בגודל זה. תוך כדי עבודה התברר שהשימוש במפות כאלה איננו נוח. שטחו של כל גוש רישום באזור זה גדול מאוד וגבולותיו חורגים מתחום גיליון יחיד כזה. לכן, לאחר שכל מפות גושי הרישום של הנגב הדרומי אושרו סופית, ולאחר שהזכויות על הקרקעות בהן נרשמו בספרי רישום מקרקעין חדשים, הועתקו בשנות ה- 70' כל מפות גושי רישום אלה לגיליונות בגודל 90  x70 ס"מ. כל גיליון חדש כזה, בקנה מידה  1:20,000, כלל גוש רישום אחד שלם.

 

תמונה 1835:

מפת גוש 39051, המצוי בערבה התיכונה, בקנ"מ 1:20,000. נעשתה במסגרת

פרוייקט המיפוי הקדסטרי בדרום ומרכז הנגב. הכנתה הושלמה בשנת 1969,

הועתקה לגליון 90X70 ס"מ ב- 1977.

 

האופי הגיאוגרפי של השטח איפשר פיתוח תהליך מהיר מאד של תיחום גבולות הגושים והחלקות. העבודה התנהלה בשיטה המפורטת להלן, שהייתה שונה מזו שהייתה נהוגה בתקופת המנדט הבריטי ובמדינת ישראל עד אז, הן במחלקת המדידות והן אצל פקיד ההסדר: כל השטח בו נעשה ההסדר חולק למספר מועצות אזוריות, לפי החלוקה האדמיניסטרטיבית של משרד הפנים, כפי שהופיעה על מפות 1:250,000. הגבולות בין המועצות האזוריות תוקנו, לפי הצורך, על-פי המפות הפוטוגרמטריות המדויקות והמפורטות ביותר. כל מועצה אזורית חולקה למספר גושי רישום גדולים. שטחו של גוש רישום כזה הגיע לכמה עשרות אלפי דונם. כל גוש יכול היה להיות חלקה אחת בלבד או יותר. בכל מקרה, מספר החלקות היה מועט ושטחה של כל חלקה גדול. מכיוון שבאזור זה לא נתקבלו תביעות לזכויות על קרקעות מתובעים פרטיים, והמדינה טרם הקנתה בו זכויות על קרקעות, אפשר היה לקבוע את גבולות הגושים, בדרך כלל, לפי כבישים או לפי גורמים גיאוגרפיים טבעיים הבולטים היטב בשטח. מרבית הגבולות בין הגושים ובין החלקות בתוך כל גוש רישום, היו גורמים גיאוגרפיים כמו נחלים או דרכים שהופיעו במפות הרקע הפוטוגרמטריות, ולא היה צורך למדוד אותם מחדש בשטח. כאשר לא היו גורמים גיאוגרפיים כאלה לאורך גבולות הגוש, קבעו את גבולותיו בעזרת קווים ישרים בין נקודות טריאנגולציה או בין נקודות מדידה אחרות שסומנו במפות הרקע ובמפת הגוש. מפות גושי רישום אלה כללו, לפי מפות הרקע הפוטוגרמטריות, את אפיקי הנחלים והכבישים המצויים בתחומי הגושי ואפילו את תוואי הדרכים המתוכננות ששר העבודה, הממונה על מע"ץ, יגאל אלון, הצהיר על רוחבן ועל התוואי שלהן. דרך כזאת נקראה "דרך מוצהרת" והתוואי שלה ניתן על מפות 1:100,000 חתומות על-ידי השר.

 

בשנת 1970/1 הוחל במיפוי קדסטרי בצפון הנגב, בו התגוררו כ- 40-30 אלף בדווים, שלחלקם היו תביעות על קרקעות באזור. לקרקעות שנתבעו הוכנו מפות מוקדמות בקנה-מידה 1:10,000, למדידת שטחה של כל תביעה, כבסיס לבדיקת התביעות לזכויות על קרקעות על-ידי פקיד ההסדר. במקביל לטיפול בתביעות בשדה, על-ידי עובדי מחלקת המדידות ועל-ידי פקיד ההסדר, חולק במשרדי מחלקת המדידות, על גבי מפות 1:100,000, כל שטח הנגב הצפוני ל- 360 גושי רישום זמניים, בקנה-מידה 1:10,000. לכל אחד מגושי רישום אלה הוכנה מפה טופוגרפית בשיטות פוטוגרמטריות מדויקות בקנה-מידה 1:10,000. במפות אלה הופיעו כל הגורמים הגיאוגרפיים בשטח שאפשר היה לזהות בתצלומי אוויר. הן נועדו לשמש בסיס ורקע להכנת מפות גושי הרישום הסופיים, אשר עליהם יצויין התיחום הסופי של גבולות הזכויות על קרקעות שאושרו, לבדווים מצד אחד ולמדינה מצד שני. כמו כן סומנו מראש על מפות אלה גבולות זכויות שהוקנו על-ידי המדינה למשבצות חקלאיות של מושבים וקיבוצים שהוקמו על קרקעותיה. גבולותיהם של גושי הרישום במפות אלה, וכן גבולות החלקות בתוכם הוצמדו, עד כמה שאפשר, לגורמים גיאוגרפיים כגון: אפיקי נחלים, דרכים וכד', שהופיעו במפות הרקע הפוטוגרמטריות.

 

תמונה 1833:

מפת גוש 39773 בנגב הצפוני, בקנ"מ 1:10,000. נעשתה במסגרת פרוייקט

המיפוי הקדסטרי בצפון הנגב. הכנתו הושלמה ב- 1970.

 

 

בשנת 1983 הוחלט על הסדר קרקעות ברמת הגולן, שסופחה למדינת ישראל בדצמבר 1981 (חוק רמת הגולן). רמת הגולן הייתה האזור הגדול האחרון במדינת ישראל שבו טרם התחילו הליכי הסדר קרקעות. מכיוון שהשטח היה גדול ולא ציפו כי יהיו בו תביעות של תושבים פרטיים, הוחלט לבצע הסדר קרקעות מהיר, מדויק במידה מספקת לאזור שטרם חולק, וללא השקעה של משאבים רבים, כדי לרשום בהקדם האפשרי, על שם מדינת ישראל, את כל הקרקעות שהיא תובעת. השיטה שנבחרה הייתה דומה לשיטת הסדר הקרקעות שהצליחה בנגב הדרומי בתנאים דומים, אולם הוכנסו בה כמה שינויים. רקע ובסיס לגושי ההסדר שימשו מפות טופוגרפיות מדויקות שהוכנו בשיטות פוטוגרמטריות, בקנה-מידה 1:50,000. כל שטח ההסדר חולק ל- 4 גושי רישום בלבד והוחלט להכין לכל אחד מהם מפת גוש רישום בקנה-מידה 1:50,000, לפי קנה-המידה של מפות הרקע. לגושים שהוסדרו ניתנו המספרים: 200,000, 201,000, 202,000 ו- 203,000. כדי להימנע מתביעות פרטיות לזכויות על קרקעות, הוציאו, בשלב ראשון, משטח ההסדר ברמת הגולן את אזור הכפרים הדרוזיים בצפון הגולן, וכן משבצת בקנה-מידה 1:10,000 בדרום (גוש 200,001). הסדר קרקעות של שטחים אלה נדחה למועד מאוחר יותר.

 

לאחר שאושרו גבולות אזור הסדר זה, הוכנו באגף המדידות מפות מוקדמות של כל אחד מארבעת הגושים האלה על חומר שקוף בקנה מידה 1:50,000. הגבולות החיצוניים של גושים אלה סומנו לפי הגבולות החיצוניים של שטח ההסדר. הגבולות הפנימיים בין הגושים הוצמדו לגורמים גיאוגרפיים: נחלים או כבישים בולטים שהופיעו במפות הרקע. כך סומנו כל הגבולות של גושי רישום אלה במשרד, לפי מפות הרקע או לפי מפות גושי רישום גובלים, ללא כל מדידות נוספות בשדה. פקיד ההסדר חילק את הגושים לחלקות גדולות. החלוקה נעשה על-פי דרכים בולטות בשטח הגוש, המופיעות במפות הרקע.

 

תמונה 1832:

מפת גוש 202,000 (שעל) ברמת הגולן בקנ"מ 1:50,000. נעשתה במסגרת פרוייקט

המיפוי הקדסטרי ברמת הגולן בשנות ה- 80'. הכנתה הושלמה בשנת 1983.

 

במקביל, נמשכו עבודות מיפוי הקרקעות הבלתי מוסדרות ברחבי המדינה. מפות הגושים שנעשו במהלך ההסדר היו בקנה-מידה 1:1250 או 1:2500, ובשטחים מבונים בצפיפות – בקנ"מ 1:625. כיום מוסדרים מעל ל- 95% מקרקעות המדינה, כולל הנגב ורמת-הגולן, שמפות הגושים שלהן הם בקנ"מים קטנים יותר, כמפורט לעיל.

 

תמונה 1831:

מפת גוש 7011 בתל-אביב-יפו, קנ"מ 1:625. בקנ"מ זה ממפים מפות גוש

באזורים בנויים בצפיפות. המפה הושלמה בשנת 1963.

 

 

המפות הטופוקדסטריות בקנ"מ 1:10,000

בתקופת המנדט, לאחר הרפורמה של שנת 1928, נערכה המדידה המוקדמת בשדה בקנה-מידה 1:10,000. המפה בקנ"מ זה הפכה למפת מפתח תלת-כיוונית  : ממנה הופקו המפות הטופוגרפיות בקני-מידה קטנים יותר; הקדסטריות בקני-מידה גדולים יותר; הכפריות-פיסקליות, וסדרת מפות הכפרים (village maps) בקנ"מ המקורי. הסדרה הטופוקדסטרית בקנ"מ 1:10,000 הוקטנה גם לסדרת מפות טופוקדסטר בקנ"מ 1:20,000.

 

המפה הטופוקדסטרית נועדה להציג מיפוי מפורט שמשתלבים בו נתונים טופוגרפיים, גיאודטיים, מנהליים ומשפטיים. בשנת 1949, ככל הנראה, הוצע רעיון להפיק מפה קדסטרית רב-תכליתית שהוגדרה כ"מפה כלכלית" או "מפה משקית". דובר על מפה בצורה תקנית חדשה, טופוקדסטרית, בקנ"מ 1:10,000. מפה כזו אמורה הייתה לעלות ברמתה על מפה קדסטרית רגילה כיוון שהיא שילבה נתונים קדסטריים עם נתונים טופוגרפיים, הציגה שימושי קרקע מגוונים, גבולות מוניציפליים עם מספרי גושים וחלקות. מפה כזו אמורה לשקף את הפוטנציאל הכלכלי לקידום פיתוח הארץ בתחומי ההתיישבות, התחבורה, הכשרת הקרקע ועוד.

 

צפון הארץ, מקו הרוחב של באר-שבע וצפונה, מופה בקנ"מ 1:10,000. דרומה מבאר-שבע תוכנן מיפוי בקנ"מ 1:20,000. באזורים צפופי פרטים דובר אף על מיפוי בקנ"מ 1:5000. המיפוי תוכנן להתבסס על תצלומי אוויר. גליונות ראשונים, בשחור-לבן, יצאו לאור כבר בשנת 1949, ובשנת 1953 יצאה לאור מפה טופוקדסטרית צבעונית ראשונה. עבודת המיפוי של הסדרה החלה בגבול הצפון. בשנות ה- 50' הודפס מספר קטן של גליונות, אך בשנות ה- 60' גדל קצב הכנתן. כמה מהן עודכנו לפי הזמנת לקוחות וסופקו כמפות טיוטה בהעתקי אור.  בשנת 1969 הגדיר מדור כרטוגרפיה בדו"ח השנתי כי הסדרה "עתידה להיות אחת ממפות היסוד של המדינה", ובמחצית שנות ה- 70' חל גידול במספר המפות שהוכנו, אך מאז הלכה הדפסת מפות הסדרה וקטנה עם השנים. בשנת 1986 הודפסו המפות האחרונות בסדרה. מי שהיה מנהל אגף המדידות, ד"ר רון אדלר, סיפר כי הפסיק את הכנת הסדרה, כיוון שהביקוש היה קטן. גליונות רבים ממנה נמכרו בחמישה עד עשרה גליונות לשנה ולא הייתה הצדקה להחזיקם במלאי בן אלפי עותקים, הדורשים עדכון תקופתי. למעשה, כבר בשנות ה- 50' החלה להתפתח תחושה שלמרות טיבה האיכותי של המפה, העבודה המושקעת בה היא מעבר לכדאיות הכלכלית. כוח האדם לא הספיק לעדכן את המפות שכבר הודפסו, ונוצרו פערים בתכסית בין מפות שכנות, גם בשל מהירות הפיתוח בשטח, שקצב המיפוי לא עמד בה. 

 

האינדקס של סדרת המפות בקנ"מ 1:10,000, מבאר-שבע וצפונה, כלל 404 גליונות, מתוכם הוכנו 221 גליונות, ורק 152 הודפסו. 

 

מחלקת המדידות המשיכה, בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, להכין גם מפות כפרים לצורכי רישום (מפות הסדר) וחידשה, לפי הצורך, מפות פיסקאליות. מרבית מפות הכפרים והמפות הפיסקאליות נערכו בקנה-מידה 1:10,000.

 

תמונה 1842:

מפה טופוקדסטרית בקנ"מ 1:10,000, גליון 170-285. הודפסה

באוקטובר 1967. במרכז המפה – הר תבור.

 

 

תמונה 1788:

אינדקס סדרת המפות הטופוקדסטריות 1:10,000. מתוך 404 גליונות

הודפסו 152 גליונות. המקור: 50 שנות מיפוי ישראל, עמ' 47.

 

המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:20,000

בשנת 1927 החלה מחלקת המדידות המנדטורית בהדפסת מפות טופוקדסטריות בקנה-המידה 1:20,000. לאחר הרפורמה של 1928  הוחל במתן צביון טופוגרפי למפות, על-ידי הוספת קוי גובה. בשנים 1939-1933 הואט באופן משמעותי קצב הדפסת המפות בקנ"מ זה, מכיוון שמנהל מחלקת המדידות/נציב הקרקעות והמדידות, קולונל פרדריק סלמון, נתן את הדגש על סדרת המפות בקנ"מ 1:100,000. בתקופה זו נעצרה הפקת עשרות מפות בקנ"מ 1:20,000. במלחמת העולם השניה חזרה מחלקת המדידות לייצר גליונות מפות בקנ"מ 1:20,000. הצבא הבריטי נזקק למיפוי 1:25,000, והדרך המהירה לספק לו מפות בקנ"מ המבוקש הייתה להשלים את מפות ה- 1:20,000 שהיו בתהליך הייצור ולהקטינם לקנ"מ 1:25,000. המפות בקנ"מ 1:20,000 הוקטנו גם לשם הכנת מפות בקנ"מ 1:50,000 עבור הצבא. הגרסה הצבאית של המפות בקנ"מ 1:20,000 הפכה את הסדרה מטופוקדסטרית באופן ברור לטופוגרפית. נמחק מהמפות כל המידע הקדסטרי: הכותרת, גבולות הגושים ומספריהם, גבולות מוניציפליים וגבולות אדמיניסטרטיביים. נוסף למפות סריג קואורדינטות צבאיות של "רשת ארץ-ישראל" (Palestine Grid). במקרא של המפה נוספו פרטים נוספים לתאור התכסית, שלא היו קיימים במפות הקודמות.

 

מחלקת המדידות המנדטורית השלימה הכנת 165 גליונות בקנה-מידה 1:20,000.  

 

תוך כדי מלחמת העצמאות המשיכה מחלקת המדידות של מדינת ישראל בהפקת סדרת המפות בקנ"מ 1:20,000, בעבודה משותפת עם שרות מפות וצילומים (שמו"צ – הגוף שקדם ליחידת המיפוי הצבאי). רוב המפות סווגו כצבאיות. לאחר מחצית שנת 1949, כששמו"צ הפך ליחידת קישור בין צה"ל למחלקת המדידות, המשיכה המחלקה בייצור מפות הסדרה באופן בלעדי, בעיקר עבור צה"ל. תחילה נעשה שימוש במפות המנדטוריות שהודפסו עליהן פרטי נוף חדשים, כגון כבישים ודרכים, ויישובים חדשים. הפרטים החדשים נוספו בהדפסה חופה, בדרך-כלל בצבע סגול. לאחר מכן שונה שם הסדרה מ- Palestine ל"ישראל 1:20,000" ושמות יישובים ומקומות שונו מערבית לעברית, באותיות לטיניות. מפות אחרות, שערכן אבד מפני השינויים הרבים שחלו בשטח, הודפסו מחדש. משנת 1955 הוחל בהוצאת הסדרה לאור בעברית. בשנים 1958-1955 עדכנה מחלקת המדידות כ- 90 מפות מהסדרה, לשם הצגת ממצאי סקר קרקעות מפורט שערכה המחלקה לשימור קרקע במשרד החקלאות הסקר נועד לאפשר ניצול קרקעות מהנגב הצפוני עד גבול לבנון.

 

מפת המפתח (אינדקס) לסדרת המפות בקנ"מ 1:20,000 כוללת 317 גליונות, מהם הודפסו 132 גליונות, רובם בצפון הארץ ובמרכזה, מגבול הלבנון עד קו באר-שבע –ניר יצחק. דרומה מבאר-שבע מופה אזור חולות חלוצה-שבטה. רוב הנגב לא מופה. ד"ר רון אדלר עצר את הפקת הסדרה, כפי שעצר את הפקת הסדרה בקנ"מ 1:10,000. המשך ההפקה לא השתלם מבחינה כלכלית ומחוסר היכולת לעדכן את גליונות הסדרה בגלל מספרם הגדול. המפות האחרונות בסדרה הופקו ככל הנראה בראשית שנות ה- 70'.

 

 

תמונה 1847:

מפה טופוגרפית בקנ"מ 1:20,000, גליון 14-20 HADERA.

הדפסה חופה על מפה מנדטורית.

 

תמונה 1838:

מפה טופוגרפית בקנ"מ 1:20,000, גליון 15-25 עכו.

הדפסה בעברית, יוני 1956.

 

 

תמונה 1799:

אינדקס סדרת המפות הטופוגרפיות 1:20,000. מתוך 317 גליונות

הודפסו 132 (האינדקס חלקי, ואינו כולל את רוב שטח הנגב, שרובו לא

מופה בסדרה זו). מתוך: 50 שנות מיפוי ישראל, עמ' 51.

 

המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:100,000

המפה הטופוגרפית בקנ"מ 1:100,000 הייתה בעשורים הראשונים למדינת ישראל המפה הטופוגרפית הזמינה לציבור. היא שמשה כמפה לטיולים ולהתמצאות, ועל בסיסה הוכנו בשנות ה- 60' וה- 70' מפות סימון השבילים הראשונות. כבר בשנות ה- 50' ניתן היה לרכוש מפות בודדות, תחילה לְמַעֵט מפות הנגב, או את כל הסדרה באוגדן, שנספח לקובץ לידיעת הארץ ישראל מדן ועד אילת שיצא בהוצאת מערכות.

 

המפוי הראשון בקנ"מ זה בארץ-ישראל נעשה על-ידי הכרטוגרף הצרפתי ז'אקוטין, שנלווה בשלהי המאה ה- 18 לצבאו של נפוליאון במסעו ממצרים לאוריינט, שהסתיים בעכו. הודפסו שש מפות שכיסו חלק מהארץ. הן היו חלק מסדרת המפות של מצרים וסיני שערך ז'אקוטין. רמת הדיוק של המפות לא הייתה אחידה. אזורים בהם עבר צבא נפוליאון מופו בדיוק טוב מאזורים שבהם לא עברו הצבא הצרפתי ומודדיו.

 

המיפוי הראשון בקנ"מ 1:100,000 בתקופת המנדט נעשה בימי פרדריק סלמון, נציב הקרקעות והמדידות בשנים 1938-1933. סלמון האמין שקנה-המידה 1:100,000 הינו המתאים ביותר לארץ-ישראל. סדרת מפות בקנ"מ זה מהווה תחליף כרטוגרפי זול ומהיר, בהיקף של 14 גליונות בלבד (המיפוי הטופוגרפי של הארץ בתקופת המנדט לא כלל את הנגב) לסדרת המפות בקנ"מ 1:20,000. סלמון צמצם באופן משמעותי את הפקת המפות בקנ"מ 1:20,000, ופיתח את הסדרה בקנ"מ 1:100,000. ככרטוגרף, השקיע ממרצו בעיצוב המפות בקנ"מ החדש.  

 

ארבע גרסאות של סדרת המפות בקנ"מ 1:100,000 תוכננו בתקופת המנדט (ראה תמונה 1436). הגרסה הראשונה משנת 1933 לא הודפסה. הסדרה נותרה בגדר הצעה בלבד. כללה 14 גליונות מבאר-שבע עד הגבול הצפוני של ארץ-ישראל. הגרסה השניה (הראשונה שיצאה לאור) הייתה תקפה בשנים 1938-1934. נקראה גם הסדרה הישנה (old series) ויצאה לאור בארבע גרסאות, אחת מהן צבאית. הסדרה החדשה (new series), 1942-1938 הייתה אמורה לצאת לאור לאחר שינוי במתווה הגליונות. מספרם קטן מ- 14 ל- 12. הסדרה לשימוש הצבא הבריטי, 1948-1942, נוצרה בשל הצרכים המיוחדים של הצבא הבריטי. מספר הגליונות בסדרה גדל ל- 16, כדי לאפשר את הדפסתן במכונות הדפוס הניידות הצבאיות שהיו קטנות יותר מאלו של מחלקת המדידות (להרחבה בנושא ראה מחלקת המדידות של ארץ-ישראל בתקופת המנדט – חלק ד'. חלק ה' עוסק במפות הצבאיות). כאמור לעיל, מחלקת המדידות המנדטורית לא מיפתה את הנגב.

 

תמונה 1436:

אינדקס סדרות המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:100,000 מתקופת המנדט.

מתוך: 50 שנות מיפוי ישראל, 1999, עמ' 56.

 

מחלקת המדידות במדינת ישראל ירשה את הסדרה בת 16 הגליונות, בשפה האנגלית. יחד עם שמו"צ, במאמץ כרטוגרפי  משותף, נערכה מחלקת המדידות להשלים את הסדרה, כדי שתכלול את הנגב, עד מפרץ אילת. במבצע "עובדה", בו השתלט צה"ל על דרום הנגב, עד אום-רשרש (אילת), השתמשו כוחותיו בגליונות המיפוי החדשים.   נקבע כי הסדרה השלמה, מגבול הלבנון ועד מפרץ אילת, תכלול 24 גליונות. בהיעדר רשת טריאנגולציה ונקודות בקרה בדרום הארץ נערכו הגליונות החדשים על יסוד מקורות כרטוגרפיים קודמים, פחות מהימנים, כמו מפת צפון-סיני והנגב בקנ"מ 1:125,000, שנערכה בניהולו של הקולונל הבריטי סטיוארט ניוקומב בשנים 1914-1910 (ניוקומב התפרסם בהיותו ראש הנציגות הבריטית בוועדה  הבריטית-צרפתית שפעלה בשנים 1923-1921 לסימון הגבול בין המנדט הבריטי בארץ-ישראל למנדט הצרפתי בסוריה ולבנון).

 

16 הגליונות שירשה הסדרה הישראלית מימי המנדט, היו חופשיים לציבור. הם יצאו לאור בשנת 1953, באנגלית עם הדפסה חופה בעברית בצבע סגול. ההדפסה החופה כללה ישובים חדשים ועדכון של מערכת הכבישים והדרכים. שמונה הגליונות שכיסו את הנגב הודפסו בעברית. בשנים הראשונות היו שמונה גליונות הנגב חסויים, והם שוחררו למכירה במחצית השניה של עשור שנות ה- 50'. בשנת 1953 הוחלט על עריכת סדרה חדשה בקנ"מ 1:100,000 בתבנית בת 28 מפות. מחלקת המדידות עדכנה מפות, הכינה מפות חופות והחלה במיפוי חדש בעזרת תצלומי-אוויר שנוצלו לעדכון ולביקורת. העדכון והמיפוי מחדש לא עמדו בתחזיות. הסדרה בתבנית בת 28 הגליונות נגנזה, ובמקומה יצאה לאור, החל מספטמבר 1960, סדרה בעברית, בתבנית בת 26 גליונות. המתכונת בת 26 הגליונות נמשכת עד היום, אבל  בשנת 1975 יצא לראשונה לאור גליון כפול ראשון, תל-אביב-יפו מס' 8-7, ששמר על הספרור המקורי (הגליון איחד את גליון 7, תל-אביב-יפו, עם גליון 8, לֹד). לאחר מכן אוחדו עוד שלושה צמדי מפות לגליונות כפולים: גליון ירושלים, מס' 12-11; גליון ערד, 16-15; גליון דימונה, 20-19. מעשית, הסדרה כוללת כיום 22 גליונות. בשנת 1992 נוספה למפות הסדרה רשת ישראל החדשה, והמפות כוללות כיום את שתי הרשתות: רשת ישראל ורשת ישראל החדשה.

 

תמונה 1789:

אינדקס סדרות המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:100,000 במדינת ישראל.

מימין: הסדרה הראשונה משנות ה- 50'. 16 הגליונות הצפוניים - באנגלית והדפסה חופה בעברית.
 שמונה גליונות הנגב – בעברית. משמאל: הסדרה השניה, מהשנים 1975-1960.

המקור: 50 שנות מיפוי ישראל, 1999, עמ' 57.

 

תמונה 1798:

אינדקס סדרות המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:100,000 במדינת ישראל,

22 גליונות, מהם ארבעה כפולים. המקרא דו-לשוני.

 

חלק מהמהדורות בקנ"מ  1:100,000 הודפסו כמפות דו-לשוניות, בעברית ובאנגלית. ליד שמות היישובים בעברית הודפס גם השם באנגלית. לא הודפסו באנגלית פרטים אחרים, כמו שמות ההרים או הנחלים. בשנות ה- 60' הודפסו השמות באנגלית בצבע שחור, ומשנות ה- 70' – בסגול/וורוד. במהלך השנים חלו שיפורים נוספים. הבולטים שבהם: הקטנת הרווח האנכי בין קווי הגובה מ- 25 מ' ל- 20 מ' במפות הנגב (במפות מקו באר-שבע וצפונה נשאר הרווח האנכי של 25 מ');  שינוי מיון הכבישים (במקום כביש סוג א' ו- ב'  שונו ההגדרות לכביש מהיר, כביש ראשי, כביש אזורי וכביש מקומי); כל סוג כביש צבוע בצבע אחר; ציון מספר לכל כביש, על-פי המיספור של מע"צ, כשמספר ספרותיו תלוי בסוגו (כביש ירושלים-תל-אביב נקרא כביש מספר 1; הכביש המקומי מהצומת ליד עין-הנציב לטירת-צבי מסומן ככביש 6676); הוספת שמורות טבע, נקודות תצפית, חניוני דרכים וסימוני מרחקי דרך בק"מ; החלפת הסימולים הגרפיים של היער, החורש והחוליות לצבעי רקע; צביעת קווי הגובה בצבע "רך" יותר. שינוי הסימולים הגרפיים לצבעי רקע והשיפור של קווי הגובה נועדו לאפשר הבלטה של האובייקטים הממופים, כמו תצפית הנוף שמסומנת בין קווי הגובה.

 

לאחר מלחמת ששת הימים הורחב תיחום המפות צפת (גליון 2) וטבריה (גליון 4), כדי להכליל בהן את שטח רמת-הגולן. בשולי מפות הסדרה נוספה רשת UTM.

 

 

תמונה 1839:

מפה טופוגרפית בקנ"מ 1:100,000, סדרת 16 הגליונות ועוד השמונה בנגב.

גליון מס' 8,  YIBNA מינואר  1953 (אחד מ- 16 הגליונות הצפוניים) - הדפסה

חופה  בעברית על מפה מנדטורית.

 

תמונה 1845:

מפה טופוגרפית בקנ"מ 1:100,000, סדרת  16 הגליונות ועוד השמונה בנגב.

גליון 21 הר עמר (אל עמר) מינואר 1954, אחד מגליונות הנגב. הדפסה בעברית.

 

תמונה 1840:

מפה טופוגרפית בקנ"מ 1:100,000, סדרת  26 הגליונות.  גליון מס' 3 – חיפה,

מספטמבר 1963. הדפסה בעברית.

 

תמונה 1846:

מפה טופוגרפית בקנ"מ 1:100,000, סדרת  22 הגליונות, חלקם כפולים .  גליון מס'  11-12 ירושלים.
הדפסה בעברית, שנת 2000. במפה רשת ישראל ורשת ישראל החדשה.

 

 

 

בשנים 1977-1976  יצאו לאור גליונות כפולים של מפרץ אילת ומזרחו של דרום-סיני: נביעות, 59-58; עין חודרה, 63-62; די-זהב, 67-66; אופירה, 71-70-69 (גליון משולש). מפות אלו שמשו את המטיילים הישראליים בדרום סיני ובחופי המפרץ. תוכננה גם הדפסת רביעיית גליונות, גם הם ברובם כפולים,  של חופי מפרץ סואץ ומערבו של דרום-סיני, אך נראה שגליונות אלה לא הופקו בגלל החזרת מערב סיני למצרים בהסכמי ההפרדה שלאחר מלחמת יום הכיפורים. תמונה 1790 מראה את מפתח המפות של סדרה שכותרתה סדרת ישראל-סיני 1:100,000. האינדקס כולל את שמונה הגליונות של דרום סיני ומספר מפות במזרח סיני שהודפסו בתקופות שונות, רובן ככולן צבאיות.

 

תמונה 1790:

אינדקס מפות סדרת ישראל-סיני 1:100,000.

מתוך: 50 שנות מיפוי ישראל, 1999, עמ' 58.

 

המיפוי הטופוגרפי בקנ"מ 1:100,000 שימש כבסיס להדפסות של מפות או סדרות נוספות, לעתים במשותף או עבור גופים אחרים, כמו החברה להגנת הטבע, הועדה הציבורית לסימון שבילים או מועצות אזוריות. דוגמאות אחדות: מפות סימון השבילים הראשונות יצאו לאור בשנות ה- 60' וה-70' בקנ"מ 1:100,000 (על מפות סימון השבילים ראה להלן);  מפת גליל-כרמל-גלבוע הודפסה עבור החברה להגנת הטבע בשנת 1974 וכללה סימון אתרים היסטוריים ואתרי נוף; מפת שומרון וארץ בנימין הודפסה עבור החברה להגנת הטבע בפברואר 1976 וכללה, גם היא, סימון אתרים היסטוריים ואתרי נוף; סדרת מפות שמורות הטבע בישראל יצאה לאור במספר מהדורות בשנות ה- 80' והמחצית הראשונה של שנות ה- 90'. להוצאת הסדרה חברו המרכז למיפוי ישראל, רשות שמורות הטבע, קק"ל, רשות העתיקות ורשות הגנים הלאומיים. הסדרה הקיפה את כל שטח המדינה. היא כללה ששה גליונות: חיפה/צפת, תל-אביב, אשקלון, באר-שבע-ירוחם, מצפה-רמון ואילת (לא ניתנו שמות לגליונות. הם נקראים כך במאמר זה על-פי שמות היישובים המופיעים באינדקס מפות הסדרה). אינדקס מפות הסדרה כלל שמורות טבע מוכרזות/מוצעות, שמורות ימיות, פארקים וגנים לאומיים, שטחי אימונים של צה"ל ואזורים אסורים בטיול. המפות לווו בהסברים על השמורות ועל תופעות טבע, כמו הווצרות מכתשים והוראות לתיאום טיולים; אטלס ישראל 1:100,000, בהוצאה משותפת של המרכז למיפוי ישראל והוצאת הספרים "כרטא", יצא לאור בשנת 1994. סדרת המפות של ישראל בקנ"מ 1:100,000, בת 22 גליונות, הוכנסה לספר אחד, בכריכה רכה; מפת מועצה אזורית חוף עזה יצאה לאור בשנת 1995. חברו להוצאתה המועצה האזורית חוף עזה, משרד התיירות והמרכז למיפוי ישראל. היא כללה את אזח"ע (אזור חבל עזה), עד צומת גילת במזרח. המפה דו-לשונית (שמות היישובים מודפסים בעברית בשחור, ובאנגלית – בסגול). שמות היישובים היהודיים בגוש קטיף, כפר-דרום, נצרים וגוש אלי-סיני, וכן חופי הרחצה והמחסומים בכניסה לחבל עזה, הובלטו על-ידי צביעתם בכחול, בשתי השפות. סומנו גם קו תיחום עזה, תיחום אזורי התיישבות ישראליים וצירי הרוחב ליישובים הישראליים. בגב המפה פרטים על היישובים הישראליים ועל המועצה האזורית. המפה המוצגת להלן, היא עותק ממהדורת 1998 של המפה.

 

תמונה 1867:

מפת מועצה אזורית חוף עזה בקנ"מ 1:100,000, מהדורה שניה משנת 1998.

 

המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:100,000, לסדרותיהן השונות, היו יעד להעתקה על-ידי גורמים זרים. כפי שבמלחמת העולם השניה הועתקה סדרת ה- old series על-ידי הגרמנים, כך הועתקה הסדרה שיצאה לאור ב- 1953 על-ידי המיפוי הצבאי הבריטי והמיפוי הצבאי המצרי. בסוף שנות ה- 70'/ראשית שנות ה- 80' הוציא ארגון השחרור הפלסטיני (אש"פ) את סדרת המפות של ישראל בקנ"מ 1:100,000 בהדפסה משלו. השמות בעברית נמחקו מהמפות ובמקומם הודפסו השמות בערבית. בתחתית המפות צויירו סמלו ודגלו של ארגון אש"פ.

 

תמונה 1843:

מפה טופוגרפית בקנ"מ 1:100,000, גליון 3, חיפא. הוצאת אש"פ, סוף שנות ה- 70'

בקירוב, על  בסיס מפה טופוגרפית בהוצאת אגף המדידות. הכיתוב בערבית נעשה

במקום הכיתוב המקורי בעברית, שנמחק מהמפה.

 

 

המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:50,000

בשלהי שנות ה- 70' של המאה העשרים, עם השלמת הפקת סדרת המפות 1:50,000, הפכה זו למפה ששמשה בסיס לתכנון ולהצגת תכניות בעלות חשיבות ממלכתית. הסדרה החלה גם לשמש את הציבור לתכנון טיולים ולשימוש בה בעת הטיולים, והחליפה את סדרת המפות בקנ"מ 1:100,000 כבסיס למפות סימון השבילים. 

 

מחלקת המדידות המנדטורית הוציאה לאור מפות ראשונות בקנ"מ 1:50,000 בשנת 1936, לאחר פרוץ המרד הערבי. היו אלה מספר גליונות ארעיים שכיסו את אזורי זכרון-יעקב, בית-שאן, עזה ורפיח. הם הוכנו בחפזון על-ידי הקטנת מפות בקנ"מ 1:20,000, והוצאו משימוש מיד עם השלמת המפות בקנ"מ 1:100,000, שהיו בהכנה באותה עת. בשנת 1937 יצאה לאור מפת מרכז יהודה ((Central Judaea, "מפת החזון" הקלאסית של סלמון, שהופקה בקנ"מ זה על-פי הגישה החזונית-כרטוגרפית שלו (קנה-המידה 1:50,000 היה עדיף בעיני סלמון, אך הוא הפיק את סדרת המפות בקנ"מ 1:100,000 עקב העלות הנמוכה והזמן הקצר יותר בהכנתה). במלחמת העולם השניה התכוון הצבא הבריטי לייצר מפות בקנ"מ 1:50,000, אך כוונה זו בוטלה בשל מחסור בכוח-אדם וציוד, ומגבלת זמן. הצבא הבריטי השתמש במלחמה במפת מרכז יהודה, לאחר שערך בה שינויים שהתאימו לצרכיו. גם סיירי הפלמ"ח השתמשו בה בסיוריהם, והיא אף הודפסה מחדש בשנת 1951 על-ידי מחלקת המדידות של מדינת ישראל.

 

בראשית דרכה של מחלקת המדידות, הופקה סדרה זמנית של מפות בקנ"מ 1:50,000. הסדרה הודפסה בשנים 1953-1949, על בסיס הגדלת המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:100,000 מהסדרה המנדטורית בת 16 הגליונות ומקורות נוספים. הסדרה הזמנית לא הייתה אחידה. חלק מהמפות הודפסו בשחור-לבן, וחלק הודפסו בצבע. הסדרה  כללה 25 גליונות, שהיו חסרי שֵם ונקראו על-פי המספר שניתן לכל גליון. חלק מהגליונות חולקו לשניים. למשל, גליון 8 מזרח וגליון 8 מערב.  הנגב לא מופה בסדרה זו.

 

בשנת 1957, עם סיום המדידה של מערכת הטריאנגולציה בנגב, נוצר בסיס למיפוי חדש של דרום הארץ, וקנה-המידה 1:50,000 נמצא מתאים למיפוי המרחבים מועטי התכסית. נעשה מיפוי פוטוגרמטרי, מתצלומי-אוויר. מיפוי זה הקל על מלאכת המיפוי, שנעשתה עד אז על-ידי המודדים בשדה. המיפוי בקנ"מ 1:50,000 לא נעשה בנגב בלבד; הוא נעשה בכל שטחה של ארץ-ישראל. החל משלהי עשור ה- 50', בהם הודפסו המפות הראשונות של הסדרה בקנ"מ 1:50,000, ועד השלמת הסדרה בשנות ה- 70', יצאו לאור 88 גליונות.  בשנים שלאחר מכן יצאו מהדורות מעודכנות של המפות, לאור הצרכים, בעיקר בשל הפיתוח בשטח.

 

גליונות הסדרה 1:50,000 מכסים בדרך-כלל שטח שמידותיו 20x  20 ק"מ. חלק מהגליונות המצויים בגבולות המדינה, ימיים או יבשתיים, מכסים שטח גדול יותר, כדי לחסוך את הצורך בהדפסת מפה שרובו של השטח שהיא מכסה הינו מחוץ לשטח המדינה (ראה מפתח המפות בקנ"מ 1:50,000, תמונה 1791). מפות הסדרה סופררו לפי מספרי המפות בקנ"מ 1:100,000. כל גליון 1:100,000 חולק ל- 4 גליונות בקנ"מ 1:50,000. ארבעת הגליונות חיפה  I-3, שפרעם  II- 3, עתלית III-3, נצרת IV-3 בקנ"מ 1:50,000 מכסים, למשל, את השטח אותו מכסה גליון 3, חיפה, בקנ"מ 1:100,000.

 

לאחר מלחמת ששת הימים חלו שינויים במפתח הגליונות בקנ"מ 1:50,000, בעיקר בצפון הארץ. למדינת ישראל נוסף שטח רמת הגולן, וכתוצאה מכך נוספו למפתח שלושה גליונות חדשים: מרום גולן  2-II מזרח  (נמצא באינדקס ממזרח לגליון מטולה( 2-II , עין זיון  IV-2 מזרח  ורמת מגשימים  4-II  מזרח. התוספת מזרח נועדה למנוע שינוי מספרי המפות בסדרה. השטח המכוסה במפת מטולה ובמקבילתה המזרחית, מרום גולן, גדל עקב התוספת לשטח מדינת ישראל בחרמון.

 

בראשיתה הייתה סדרת המפות 1:50,000 מסווגת וסגורה לקהל הרחב. בשלהי שנות ה- 60' ובמהלך שנות ה- 70' עבר צה"ל לעבוד ברשת מרקטור רוחבי (רשת UTM) והפסיק להשתמש במפות עם רשת ישראל. הסדרה נפתחה לציבור, וניתן היה לרכוש מפות בקנ"מ זה. לשם מכירת המפות הוסרו מהן פרטים מסויימים, הוסר המיפוי מעבר לגבולות המדינה (לא בכל המקרים), ונמחק סיווגן על-ידי חותמת מיוחדת. פתיחת קנה-המידה 1:50,000 איפשרה לאגף המדידות להדפיס, החל משנת 1979, את מפות סימון השבילים בקנ"מ זה.

 

המפות בקנ"מ 1:50,000, הוכנו בשיטות פוטוגרמטריות (חלק מהמפות התבססו גם על המפות בקנ"מ 1:20,000). הן שימשו כרקע וכבסיס למפות גושי הרישום ברמת הגולן בעת העבודות להסדר קרקעות בשנת 1983 (ראה לעיל). תשתית המיפוי בקנ"מ זה שימשה בסיס לפרוייקטים אחרים של מיפוי, למשל המפות הגיאולוגיות והסטרוקטורליות של המכון הגיאולוגי. בשנת 1958 הוציא המכון הגיאולוגי לאור סדרה בת שש מפות גיאולוגיות, שכונתה סדרה 1 – הגליל. ערך את הסדרה ד"ר ע. פרומן. הסדרה התבססה על הסדרה הטופוגרפית הזמנית שהודפסה בשנים 1953-1949. בשנת 1964 הוציא המכון הגיאולוגי לאור את המפה הגיאולוגית ירושלים-בית-לחם, שהתבססה על מיפויים טופוגרפיים של מחלקת המדידות ושל המכון לפוטוגרמטריה בירושלים. משנות ה- 70' ואילך ערכו גיאולוגים מהמכון הגיאולוגי מפות גיאולוגיות וסטרוקטורליות על בסיס מפות סדרת ה- 1:50,000 של מחלקת/אגף המדידות/מפ"י. מופו גליונות שמכסים חלקים ממדבר יהודה, הגליל, השרון, השומרון והנגב. המיפויים נעשו כעבודות מחקר של הגיאולוגים השונים (לדוגמה ראה תמונה 1872: מפה גיאולוגית אורון, על בסיס גליון III-19 של אגף המדידות).

 

 

לסדרת המפות בקנ"מ 1:50,000 הייתה בעיה של עדכניות ושל התאמה בין הגליונות. המפה התבססה על מקורות ישנים וחדשים, והורכבה מצירוף של גליונות ישנים וחדשים, כיוון שהמפות עודכנו על-פי השינויים בשטח ועל-פי החלטת מנהלים, שהייתה תלויה בתקציב וביכולת העדכון. העדכון נעשה בשיטה הגרפית, עתירת עבודה ידנית, שלא הדביקה את קצב הפיתוח המואץ של המדינה. לכן, גליונות הודפסו מחדש כשאזל המלאי, לעתים בעדכון מלא, לעתים חלקי. רמת דיוקה של המפה במישור הייתה 25-15 מ', וכ- 5 מ' בגובה – נמוכה יחסית ליכולות הטכנולוגיות של היום. המעבר מתהליך ייצור גרפי לעבודה במידע ספרתי שינה את המצב. החל משנת 1999 נעשה המיפוי ממערכת המידע הגיאוגרפי (ממ"ג) הלאומי. מסד הנתונים הטופוגרפי הממוחשב מאפשר הפקה של הסדרה ברמת דיוק גבוהה יותר, וללא בעיית חוסר התאמה בין הגליונות. בגליונות הוספה הערה: "הוסב לתהליך קליטה ועדכון ממוחשב ינואר 1999". השתנה מפתח הגליונות של הסדרה, אם כי בצורה מינורית. ראה הבדלים בין האינדקס הישן לאינדקס הגליונות הממוחשבים בתמונה 1791.

 

תמונה 1841:

מפה טופוגרפית בקנ"מ 1:50,000, גליון 7 מהסדרה הזמנית  שהודפסה בשנים 1953-1949.

הגליון צבעוני, הודפס במרץ 1949. חלק ניכר ממפות הסדרה הודפסו בשחור-לבן.

 

תמונה 1848:

מפה טופוגרפית בקנ"מ 1:50,000, גליון נצרת-עלית III-4.  הודפס  בדצמבר 1995.

במפה רשת ישראל, רשת ישראל החדשה ורשת UTM.

 

תמונה 1791:

אינדקס סדרת ישראל 1:50,000. מימין: האינדקס של הסדרה שיצאה לאור

משנת 1957 עד עידן המחשב. משמאל: אינדקס הגליונות הממוחשבים.

המקור: 50 שנות מיפוי ישראל, 1999, עמ' 54. 

 

תמונה 1872:

מפה גיאולוגית אורון, על בסיס גליון III-19 של אגף המדידות.

 

מפות סימון שבילים

מפות סימון השבילים הראשונות יצאו לאור בשנות ה- 60' וה- 70'. קנה-המידה שלהן היה 1:100,000, קנה-המידה שהיה פתוח לציבור באותן שנים. את פרוייקט המיפוי, שנעשה על-ידי מחלקת המדידות (לאחר מכן אגף המדידות וכיום המרכז למיפוי ישראל), הובילה הוועדה הציבורית לסימון שבילים. בוועדה נטלו חלק החברה להגנת הטבע, רשות שמורות הטבע, ונציגים מרשות הגנים הלאומיים, הקרן הקיימת לישראל, אנ"א, משרד החינוך והתרבות, גופים ציבוריים וסיירים ותיקים. אנשי מחלקת המדידות היו,  כמובן, חברי הוועדה.  ציון שתרוג, מנהל המרכז למיפוי ישראל בשנות ה- 90' הראשונות, סיפר כי בראשית דרכה כללה הוועדה את הלל בירגר, המדריך הראשי לטופוגרפיה של "ההגנה" בשנות ה- 40'; עזריה אלון, מנהל החברה להגנת הטבע; אדיר שפירא, מנהל רשות שמורות הטבע; עוזי פז מרשות שמורות הטבע; יוסי פלדמן, איש בית-ספר שדה עין-גדי. אורי דביר, שהיה לאחר-מכן עורך הסדרה, הצטרף לוועדה מספר שנים מאוחר יותר.

  

מפת סימון השבילים הראשונה יצאה לאור ביוני 1963. הייתה זו מפת סימון שבילי מדבר יהודה. להוצאת המפה חברו בית-ספר שדה עין-גדי, שאנשיו צבעו את סימוני השבילים בשטח, ומחלקת המדידות, שאחד מאנשיה, ציון שתרוג (לימים, מנהל מפ"י), מיפה את השבילים על-פי תצלומי-אוויר, בנוסף למדידות בשטח. חיילי צה"ל ושוטרי משמר הגבול אבטחו את העובדים בשטח. המפה כללה את האזור שבין המכתש הגדול והמכתש הקטן, לבין קו שביתת הנשק ישאל-ירדן, שהיה מצפון לעין-גדי. מהדורה נוספת שלה הודפסה במרץ 1966. במרץ 1967 יצאה לאור מפת סימון שבילי אילת, שכללה את הרי אילת והרי דרום הנגב. לאחר מלחמת ששת הימים התארגן בי"ס שדה עין-גדי, ותחת אבטחה של חיילי צה"ל סימנו אנשיו שבילים עד אזור יריחו. בדצמבר 1967, חצי שנה לאחר המלחמה, יצאה לאור מפת סימון שבילים של צפון מדבר יהודה, שכיסתה את השטח ממצדה עד יריחו. רובו – שטח שהיה בידי ממלכת ירדן עד שנת 1967. עד שנת 1979 יצאו לאור מהדורות נוספות של מפות סימון שבילי מדבר יהודה ומפות סימון שבילי הנגב הדרומי ואילת, כולן בקנ"מ 1:100,000.

 

תמונה 1837:

מפת סימון שבילי מדבר יהודה בקנ"מ 1:100,000.

מפת סימון השבילים הראשונה, יצאה לאור בשנת 1963.

 

בשנת 1979 יצאה לאור מפת סימון השבילים הראשונה בקנ"מ 1:50,000. הייתה זו מפת טיולים אזור אילת, שהפעם היה בית-ספר שדה אילת בין מוציאיה לאור. במפה, שכללה גם סימון מסלולי טיולים בקדמת סיני סמוך לאילת, ניתנו צבעים לתצורות הגיאולוגיות השונות וסומנו קווי שבר גיאולוגיים. בשנת 1981 יצאה לאור מפת סימון שבילי הכרמל, ובמשך השנים נוספו מפות נוספות לסדרת מפות סימון השבילים, במקביל למהדורות עדכניות של מפות קיימות. בשנת 1982 יצאו לאור מפות שבילי מדבר יהודה צפון ודרום. בשנת 1983 מפת סימון שבילי הגליל העליון. בשנת 1985 יצאה לאור לראשונה מפת סימון שבילי הגולן והחרמון. בשנת 1987 יצאו לאור שני גליונות של שבילי הנגב הצפוני – מזרח ומערב (כיום, בשינויים מסויימים בתיחום, הן נקראות מפת צפון הערבה ומזרח הנגב – מפת סימון שבילים מס' 14, ומפת הנגב התיכון – מפה 15). בשנת 1989 – שני גליונות של שבילי הר הנגב – מזרח ומערב (כיום הן נקראות מפת הערבה התיכונה ומזרח הר הנגב – מפה מס' 17, ומפת מערב הר הנגב – מפה 18). בשנת 1991 – מפת סימון שבילי מבואות ירושלים, ה"פרוזדור", הרי יהודה וצפון השפלה. בשנת 1992 – מפת גליל תחתון, העמקים והגלבוע. בשנת 1993 – מפת הערבה התיכונה ומזרח הר הנגב. בשנת 1994 יצאו לאור שלוש מפות: הנגב התיכון (גליון 15), צפון הערבה ומזרח הנגב (מפה 14), מישור חוף הנגב והנגב המערבי (גליון 13). המפות החלו לקבל מספרים, במסגרת אינדקס שהתחיל לכסות את כל שטח המדינה. בשנת 1997 יצאה לאור מפת טיולים וסימון שבילים השרון ומערב השרון (מפה 7). בשנת 1998 – מפת מישורי פארן וגב הערבה (מפה 19) ומפת גוש דן וחוף פלשת (מפה 10). בשנת 1999 – מפת חולות ורמת הנגב (מפה 16), בשנת 2000 – מפת דרום השפלה ושולי הר חברון (מפה 12), והמפה שהשלימה את הסדרה בשנת 2001 – בקעת הירדן ומזרח השומרון (מפה 6-5). עם צאת מפת סימון שבילי בקעת הירדן ומזרח השומרון הושלם גם האינדקס של מפות סימון השבילים, שהשתנה תוך כדי התהוות הסדרה (ראה תמונה a_1793). בשנת 2001 יצאה לאור גם מפת מפתח למפות הטיולים וסימון השבילים בקנ"מ 1:400,000, בפורמט של מפות הסדרה.

 

תמונה 1836:

מפת סימון השבילים הראשונה בקנ"מ 1:50,000, מפת טיולים אזור אילת.

הודפסה בשנת 1979.

 

תמונה 1844:

המהדורה הראשונה של מפת סימון שבילי הכרמל בקנ"מ 1:50,000.

הודפסה בשנת 1981.

 

תמונה 1793- a:

התפתחות אינדקס מפות סימון השבילים. מימין לשמאל: אינדקס משנת 1983 – ארבע מפות מוכנות, שלוש בהכנה. בשנת 1989: עשר מפות מוכנות, ארבע בהכנה. קיימת חפיפה בין מפות. בשנת 1994: התיחום לכל המפות נקבע כמעט סופית. לכל מפה ניתן מספרה בסדרה. 15 מפות מוכנות, שש מפות בהכנה. בשנת 2001 (שנת הוצאת המפה האחרונה לאור): מוכנות 20 מפות המכסות את כל שטח מדינת ישראל (מפות 6-5 אוחדו לגליון אחד).

 

המהדורה הראשונה של כל מפה הוגדרה כמפה נסיונית, והמשתמשים בה נתבקשו להעיר ולתקן טעויות במפות, בכוונה לתקנן במהדורה הבאה. קצב עדכון המפות הוא אחת לשנתיים עד חמש שנים, תלוי בביקוש ובפיתוח התשתית הכללית והתשתית  לטיולים (סימון שבילים חדשים וכד').

 

בשנת 1995 יצאה לאור מפת סימון שבילי אילת גם באנגלית. המפה נקראה ISRAEL HIKING AND TOURING MAP – ELAT MOUNTAINS. זו הייתה המפה היחידה מסדרה זו שיצאה לאור באנגלית.

 

בשנת 1995 נחנך שביל ישראל לאחר עבודות תכנון והכשרה שארכו כ- 15 שנים. בשנות ה- 90' הראשונות הוחל לסמן במפות סימון השבילים, תוך כדי עדכונן, גם את תוואי שביל ישראל, שתחילתו בדן וסופו באילת. לדוגמה: שביל ישראל הופיע לראשונה במפת סימון שבילי הגולן והחרמון בשנת 1992, במפת סימון שבילי הרי אילת בשנת 1994 ובמפת פרוזדור ירושלים בשנת 1995.

 

ראשון השבילים האזוריים, שביל הגולן, מופה לראשונה במפת סימון שבילי רמת הגולן, מהדורת 2008.

 

מפות סימון השבילים כוללות מידע נוסף בגב המפה. המידע כולל הנחיות למטייל בשטח; כתובות ומספרי טלפון של מוסדות רלוונטיים לסיוע בתחום השטח הממופה; טבלאות המסלולים בתחום המפה; מפות מפורטות, שרטוטים והסברים על אתרים, בעלי-חיים, צומח ותופעות טבע המאפיינות/ייחודיות לשטח התחום במפה. למשל: הסבר איך נוצרו המכתשים, תרשימי תצפיות  מאתרי התצפית המרכזיים בתחום המפה, חתך סכימתי של מעיין וחקלאות השלחין הסמוכה אליו, ועוד. במפות בהן המיפוי הוא משני צידי הגליון, המידע מצוי בצידי המפות, בשני צדדי הגליון.

תמונה 1920:

חלק מצידה האחורי של מפת סימון שבילים דרום השפלה ושולי הר חברון מהדורת שנת 2006. הדגמת מידע משלים למפה: הנחיות למטייל, טבלאות מיספור מסלולים, מפות ושרטוטים של יער להב ושמורת פורה, תצפיות מאתרים ועוד.

 

כדי לשמור על המפות, המודפסות על גליונות גדולים, הודפסו חלק מהמפות, שיצאו לאור בראשית שנות ה- 80', על נייר סינטתי TYVEK, שלא נקרע או התבלה בקלות, היה עמיד במים ובפני כימיקלים ומשקלו היה מחצית ממשקל הנייר הרגיל. מאוחר יותר הודפסו חלק מהמהדורות על נייר פלסטי. כיום מודפסות המפות על נייר רגיל וחלקן עובר תהליך הדבקת פלסטיק שקוף קשיח במכונת למינציה, לשימורן.

 

המפות הטופוגרפית בקנ"מ 1:25,000

עם המעבר במרכז למיפוי ישראל להקמת הממ"ג הלאומי הוחלט לבנות את בסיס הנתונים החדש באמצעות מיפוי מחדש של כל הארץ בשיטות הפוטוגרמטריה האנליטית מתצלומי-אוויר בקנה-מידה 1:40,000. נקבע כי סדרת מפות האיכות שתופקנה ממסד הנתונים בממ"ג תהיה בקנ"מ 1:25,000. המפה הראשונה בסדרה יצאה לאור בשנת 1994. במחצית שנות ה- 90' הוכנו שש מפות טופוגרפיות בקנ"מ 1:25,000, כולן באזור יהודה: מעלה עמוס, חברון, כית-שמש, קרית-מלאכי, מכבים-רעות וחשמונאים. החל משנת 1999 הוכנו המפות כמפות תיור וטיול, הכוללות מיפוי סימוני שבילים, שבילי אופניים, דרכי-עפר לרכבי 4X4 וכלי-רכב שאינם 4X4, מקרא הכולל סימולים חדשים כמו אנדרטאות, אתרים פרה-היסטוריים ואחרים. הסדרה נקראת כיום מפ"י 25: מפה טופוגרפית – טיולים. רוב המפות שיצאו לאור מאז 1999 ממפות את הגליל (גליונות ציפורי, צפת, כרמיאל, חיפה, עפולה ויבנאל). כן הודפסו מפות של דרום הכרמל וערד. בהכנה נמצאות מפות נוספות, בעיקר המשך סדרת המפות בגליל. בצידן האחורי של חלק מן המפות הודפסה רשימת "כל שם ומקום – רשימת השמות" המצויינים במפה, עם הקואורדינטות שלהם ברשת ישראל החדשה. הרשימה כוללת הסברים קצרים על האתרים: יישובים, בארות-מים, מעיינות, הרים וכו'.

 

בניגוד לסדרות הקודמות, אינדקס המפות בקנ"מ 1:25,000 אינו קשור למתכונת גזירת הגליונות קנה-מידה מתוך קנה-מידה  (שבה ארבעת הגליונות חיפה  I-3, שפרעם  II- 3, עתלית III-3, נצרת IV-3 בקנ"מ 1:50,000 מכסים, למשל, את השטח אותו מכסה גליון 3, חיפה, בקנ"מ 1:100,000). האינדקס עומד בפני-עצמו ויכלול בסוף תהליך הייצור סדר-גודל של כ- 90 גליונות.

 

תמונה 1792:

אינדקס המפות בקנ"מ 1:25,000.

מתוך: 50 שנות מיפוי ישראל, עמ' 52.    

 

תמונה 1921:

מפת עפולה בקנ"מ 1:25,000, מסדרת מפ"י 25: מפה טופוגרפית-טיולים.

כוללת סימון שבילים. הודפסה בפברואר 2006.

 

מפות גיאוגרפיות ונושאיות בקנ"מ 1:250,000

קנה המידה 1:250,000 היה והינו בסיס למגוון נרחב של מפות נושאיות: מפות גיאוגרפיות כמו מפה פיסית של ארץ-ישראל, מפת דרכים, מפת תיור וטיול ואחרות; מפות נושאיות המופקות עבור מוסדות או משרדים ממשלתיים/ציבוריים, על-פי מידע המגיע מהם. הן מופקות כשירות לציבור או לצרכים פנימיים. ביניהם ניתן לציין את המפה הגיאולוגית של ארץ-ישראל, מפת ההתיישבות; מפות לתיאומי טיולים עבור משרד החינוך (כל אלה מפות שהודפסו במהדורה חדשה אחת לכמה שנים); מפות שהודפסו חד-פעמית, כמו המפה האנטי-מלרית משנות ה- 50', מפת אזורי אחריות של מד"א ואחרות; מפות שהופקו עבור עמותות או גופים קטנים, כמו מפת מסלולי סיורים של הפלמ"ח או מפה בעקבות שירי נעמי שמר, שהוזמנה עבור בית-ספר בנתניה.

 

בשנת 1949 ובשנות ה- 50' הדפיסה מחלקת המדידות, גם עבור שרות מפות וצילומים (יחידת המיפוי הצבאי דאז) מפות בקנ"מ 1:250,000, בעיקר על בסיס המפות המנדטוריות בקנ"מ זה, לעתים עם הדפסה חופה, לפי הצורך והנושא. מחלקת המדידות המנדטורית מיפתה את ארץ-ישראל בקנ"מ 1:250,000 על-פי שתי תבניות חלוקה: האחת – גליון של צפון הארץ, עד באר-שבע בדרום, עם "בול" של הנגב בקנ"מ 1:1,000,000. השניה – שלושה גליונות המכסים את הארץ: גליון 1 (Sheet 1 ) – צפון הארץ, ממטולה עד תל-אביב; גליון 2 (Sheet 2) – מרכז הארץ, מתל-אביב עד אזור ניצנה; וגליון 3 (Sheet 3) – דרום הארץ, מאזור ניצנה עד אילת. מחלקת המדידות של מדינת ישראל השתמשה בשתי התבניות כבסיסים למיפוי. המפות, בשתי התבניות, הודפסו באנגלית, ולחלקן נוספה, על-פי צורך והחלטה, הדפסה חופה בעברית, שכללה עדכון ישובים, דרכים וכבישים, ומיפויים נושאיים, כמו סוגי קרקעות, גידולים שונים ועוד.

 

בין המפות שהדפיסה מחלקת המדידות של מדינת ישראל על בסיס התבנית הראשונה היו הדפסות חוזרות, באוגוסט ובנובמבר 1949 וביולי 1950, של מפת INDEX TO VILLAGES & SETTLMENTS; מפה גיאולוגית של ארץ-ישראל, שיצאה לראשונה לאור בשנת 1939 והודפסה שוב באוגוסט 1949, ללא "בול" הנגב; מפת סקר אגני ניקוז שהודפסה באוקטובר 1953 עבור משרד הפנים, מחלקת סקר הנדסי; מפת שטחי השלחין 1950-51  שהודפסה במרץ 1954 עבור משרד החקלאות/ מינהל המים – המחלקה לשימוש יעיל במים.

 

להשלמת המיפוי של כל ארץ-ישראל בקנ"מ 1:250,000, הפיקה מחלקת המדידות, כבר בסוף שנת 1950, גליון דרומי, כהמשך למפה המנדטורית לשעבר. המפה הדרומית יצאה לאור בעברית, באוגוסט ובנובמבר  1950, כמפה טופוגרפית (הרווח האנכי בין קווי הגובה היה 100 מ'). את המפה הצפונית, המנדטורית לשעבר, המשיכו להדפיס באנגלית, עם הדפסה חופה בעברית, על-פי הצורך.

 

תבנית שלושה הגליונות, שהחלה כסדרה נפרדת בשנות ה- 40', שימשה את שירות מפות וצילומים (שמו"צ) להדפסה מחודשת של המפות  בינואר 1949.  המפות, חלקן טופוגרפיות וחלקן גיאוגרפיות, הודפסו במחלקת המדידות בשפה האנגלית. חלקן הודפסו עם הדפסה חופה של עדכוני דרכים. באוקטובר 1953 הדפיסה מחלקת המדידות מפת סיוג ומספור רשת הכבישים בארץ, שחולקה, על-פי התבנית, לשלושה הגליונות. המפה הודפסה, לראשונה בתבנית זו, בעברית. היא הוכנה עבור משרד העבודה/מחלקת עבודות ציבוריות. היא הודפסה שוב, על שלושה גליונותיה, בנובמבר 1954. מפה נושאית אחרת שהודפסה באוקטובר 1953, גם היא בתבנית שלושה הגליונות, ובעברית, הייתה המפה האנטימלרית. המפה כללה מיפוי סקר מקוי המים לצורך טיפול כנגד המלריה. המפה הודפסה על-ידי מחלקת המדידות עבור משרד הבריאות/המחלקה האנטימלרית. היא נערכה בידי ד"ר צ. סליטרניק, מנהל המחלקה האנטימלרית במשרד הבריאות, ומהנדס מ. יבור, מנהל הסקר ההנדסי של אגף התכנון במשרד הפנים. באוקטובר 1953 הודפסו גם שלושת הגליונות של מפה טופוגרפית ומפה פיסית בקנ"מ 1:250,000 בתבנית זאת. המהדורות האחרונות בתבנית שלוש המפות הודפסו בשנת 1963: מפה אדמיניסטרטיבית (מרץ 63') וטופוגרפית (נובמבר 63').

 

תמונה :1957

תבניות המיפוי בקנ"מ 1:250,000 בשנותיה הראשונות של המדינה. מימין: תבנית הגליון

הבודד של צפון הארץ ומרכזה, עם "בול" הנגב. במרכז: תבנית שני הגליונות שהתפתחה

 מהתבנית הראשונה – הדפסה נפרדת של מפת הנגב במקום ה"בול" במפה הצפונית.

משמאל: תבנית שלושה הגליונות.

 

תמונה 1859:

מפת מפתח לישובים, שנת 1949. מדגימה את תבנית גליון צפון הארץ בקנ"מ

1:250,000,  עד באר-שבע בדרום, עם "בול" של הנגב בקנ"מ 1:1,000,000.

 

תמונה 1860:

מפת חלוקה אדמיניסטרטיבית של ישראל, גליון 1 מ- 3.  המפה בעברית, הודפסה

ביוני 1953. מדגימה את תבנית שלושה הגליונות בקנ"מ 1:250,000 משנות ה- 50'.

 

תמונה 1868:

מפת סיוג ומספור רשת הכבישים בארץ, גליון 1. מהדורה ראשונה מאוקטובר 1953. הודפסה במחלקת המדידות עבור מחלקת עבודות ציבוריות במשרד העבודה. המפה מדגימה את תבנית שלושה הגליונות בקנ"מ 1:250,000 משנות ה- 50'.

 

במרץ 1960 הודפסה מפה פיסית עם הצללה (שיטת צביעה הנותנת תחושה מסויימת של תלת-מימד) בקנ"מ 1:250,000 בתבנית חלוקה חדשה-ישנה: שני גליונות המכסים את כל שטח המדינה: גליון צפון וגליון דרום. חלוקה זו שחזרה את ה"סדרה" משנת 1950, שכללה מפה צפונית באנגלית ומפה דרומית בעברית, אלא שבשנת 1960 הודפסו שני גליונותיה בעברית. מאז הודפסו המפות בקנ"מ 1:250,000 על-פי תבנית זו. הודפסו בתבנית זו מפות פיסיות (הראשונה, גליונות צפון ודרום, במרץ 1960), מספור כבישים ומרחקי דרך (הראשונה בינואר 1961), סיכוני רעידות אדמה בישראל (באנגלית, באפריל 1961), גיאולוגיות (הראשונה באפריל 1965), קרקעות (הראשונה באפריל 1967), תיור וטיול (הראשונה בשנת 1976). תכנון מפת תיור וטיול נעשה כעבודת המסטר של נפתלי קדמון (כיום פרופ'), מנהל מחלקת הכרטוגרפיה, והייתה המפה הראשונה בישראל, שהייתה מבוססת על מחקר מדעי, גם מבחינת הנושא תיירות, וגם מבחינת השיטות הכרטוגרפיות. לטובת מפות התיור והטיול הורחב המקרא של המפה, ובין היתר, נוספו למקרא: מסילת-ברזל או כביש בנוף יפה, פרק או גן לאומי, אתר צלילה או דיג תת-ימי, תחנת דלק פתוחה בימי חול בלבד/בכל ימי השבוע, יומם ולילה/סגורה בלילה, ועוד. הסימנים המוסכמים התיירותיים הללו נכנסו אחר-כך, בחלקם, למפות סימון השבילים (ראה לעיל). במקביל למפת התיור והטיול בעברית יצאה לאור גם מפה באנגלית (ISRAEL TOURING MAP, גליונות צפון ודרום). מפות פיסיות באנגלית יצאו לאור כבר קודם לכן.

 

תמונה 1869:

מפה פיסית ישראל צפון בקנ"מ 1:250,000, מהדורת 1960.

 

לאחר מלחמת ששת-הימים, כשחצי האי סיני היה בידי ישראל, הורחב אינדקס המפות של ישראל בקנ"מ 1:250,000, והוא כלל לאחר ההרחבה חמישה גליונות: ישראל צפון ודרום, אל-עריש (גליון 1), מפרץ סואץ (גליון 2) ומפרץ אילת (גליון 3). המהדורות הראשונות של גליונות סיני הודפסו בספטמבר 1967. הודפסו מספר מהדורות עד ספטמבר 1972. לאחר מכן אוחדו גליונות שני המפרצים לגליון דרום סיני. המהדורה האחרונה של גליון אל-עריש הודפסה ככל הנראה בנובמבר 1976. מפת דרום סיני הודפסה במספר מהדורות. בשנות ה- 70' הוגדרה כמפת דרכים ואתרי טיול (מהדורה בעברית בספטמבר 76' ומהדורה דו-לשונית, עברית-אנגלית, באפריל 78'). באוגוסט 1994 יצאה לאור מהדורה חדשה של מפת דרום סיני. היא נקראה מפת האטרקציות – דרום סיני. במקביל לה יצאה מהדורה באנגלית (SOUTH SINAI – MAP OF ATTRACTIONS). המפה הודפסה במפ"י, כללה הסברים על אתרי דרום סיני, כולל מפת סימון שבילים 1:50,000 של ההר הגבוה בדרום סיני, והופצה על-ידי חברת צופית בע"מ.

 

תמונה 2033:

האינדקסים של גליונות ישראל וסיני בקנ"מ 1:250,000 בשלהי שנות ה- 60'

ושנות ה- 70'. מימין: אינדקס חמישה הגליונות. משמאל: אינדקס ארבעה

הגליונות לאחר איחוד גליונות מפרצי אילת וסואץ לגליון דרום סיני.

 

תמונה 1881:

מפת מפרץ אילת (גליון 3) בקנ"מ 1:250,000, מהדורת מאי 1971.

 

 

בשלהי שנות ה- 70' ואילך הודפסו באגף המדידות מפות נושאיות על בסיס הגליונות צפון ודרום בקנ"מ 1:250,000 עבור מוסדות וארגונים ציבוריים/ממלכתיים. הדפסות כאלה נעשו גם קודם לכן, אלא שמאז 1978 גדל יחסית מספר ההדפסות עבור גופים אחרים. בינואר 1978 הודפסו מפות ישראל צפון וישראל דרום שנושאן היה שמורות טבע ואזורים אסורים בציד. המפות כללו שמורות טבע לפי הסטטוס שלהן: מוכרזת, מוצעת, ימית מוכרזת/מוצעת, אזורים אסורים בציד/ בציד עופות מים. המפות הוצאו לאור על-ידי רשות שמורות הטבע והודפסו על-ידי אגף המדידות. במרץ 1981 יצאה לאור מפת גשם, גליון צפון, ובה איזוייטות (קווים שווי גשם) המפרטות את כמות הגשם השנתית הממוצעת לשנים 1980-1950. המפה הודפסה עבור משרד החקלאות/ האגף לשימור הקרקע ולניקוז.  במרץ 1982 יצאה לאור מפת גשם על בסיס הגליון הדרומי (לא מן הנמנע כי הייתה טעות בתאריך באחד הגליונות, וכי המפות יצאו לאור ביחד). במרץ 1981 הודפס גם גליון צפון בקנ"מ 1:250,000 עבור בוגרי מחלקת הסיירים של פלוגה ה' בפלמ"ח. אלה סיורי המחלקה ומסעותיה – כך הוגדר שם המפה, שכללה סימוני תוואי מסלולי ההליכה בשנים 1946-1941. באוגוסט 1987 הודפסה עבור "אגד" בע"מ/ ענפי המשק, התנועה, המחקר והפיתוח מפת אזורי גרירה. בשנת 1988, במלאת 40 שנה למדינת ישראל, הודפסה עבור שרות הפרסומים של מרכז ההסברה מפת ישראל 40. בחודש נובמבר של אותה שנה יצאה לאור מפת מחצבות בישראל (גליונות צפון ודרום) עבור משרד התשתיות הלאומיות – יחידת המכרות.

 

הרשימה שלעיל הינה מדגמית.

 

 

תמונה 1870:

מפת סיורי מחלקת הסיירים של פלוגה ה' בפלמ"ח בשנים 1946-1941.

דוגמה למפה נושאית על בסיס מפת ישראל 1:250,000. יצאה לאור במרץ 1981. 

 

בשנות ה- 90' יצאו לאור מפות נושאיות נוספות. ביניהן: מפת אזורים אגרו-אקולוגיים שהודפסה עבור משרד החקלאות/האגף לשימור קרקע וניקוז (בשנת 1991); מפת ההתיישבות עבור משרד הבינוי והשיכון/המנהל לבניה כפרית ויישובים חדשים. המפה, שיצאה לאור ב- 1992, הדגישה את ההתיישבות לאחר 1967 (בספטמבר 1997 יצאו לאור מהדורות של מפה זו באנגלית ובצרפתית); מפת מורשת קרב והנצחה (1993) ובה אתרי  הנצחה ממויינים לפי המלחמות השונות; מפת האטרקציות (1994) עם פרוט של אתרי בילוי וקיט; מפת הסכם הביניים עם הפלסטינים, התוחמת את שטחי A ו- B (1995). שטחי A ו- B מופיעים מאז בחלק ניכר ממפות מפ"י, בקנ"מים השונים. שטחיA  ו- B עודכנו במהלך שנות ה- 90' על-פי הפעימות השונות, בהן עברו שטחים נוספים לאחריות הבטחונית או האחריות על הסדר הציבורי של הרשות הפלסטינית; מפת תכנון תאום טיולים עבור משרד החינוך והתרבות/ אגף הבטחון, בטיחות ושע"ח (1996), הכוללת גם כתובות ומספרי טלפון של מרכזי ייעוץ ותאום טיולים, יחידות משטרה המטפלות ברישוי טיולים ועוד; נתוני יסוד על אזורי הבחירות עבור ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 16 (1996). בשנת 1997 יצאה לאור מפת אזורי תעשיה ותעסוקה עבור משרד התעשיה והמסחר. במפה אזורי תעשיה מרחביים ומתוכננים על-פי אזורי עדיפות לאומיים. עדיפות פיתוח א' ניתנה לרמת-הגולן, יהודה ושומרון, רצועת עזה והנגב. עדיפות ב' ניתנה למרחב ירושלים-בית שמש- קרית גת. מרחב חיפה-תל אביב- אשקלון – בעדיפות ג'. המפה הופקה כגליון צפון עם "בול" בקנ"מ 1:500,000. ככלל, נושאים שהכילו מעט פרטים לסימון בגליון הדרומי, הודפסו על הגליון הצפוני בקנ"מ 1:250,000, שכלל גם "בול" בקנ"מ 1:500,000.  מפה נוספת שהודפסה באותה שנה עם "בול" דרומי הייתה מפת דרכי ישראל – כבישי אכיפה מוגברת שהוכנה עבור המנהל לבטיחות בדרכים במשרד התחבורה ומנהל התנועה במשטרת ישראל.

שנת 1998 הייתה שנת ה- 50 למדינת ישראל. מספר מוסדות ציבוריים ניצלו את ההזדמנות להפיץ מפות תחת הכותרת "50 שנה למדינת ישראל". אחד מהם היה משרד הבינוי והשיכון, שהמרכז למיפוי ישראל הדפיס עבורו את מפת 50 שנה לבניין ארץ-ישראל. העמותה לארועי שנת ה- 50 למדינת-ישראל וצה"ל הוציאה מהדורה נוספת של מפת אתרי מורשת קרב  והנצחה. לקראת ביקור הנשיא האמריקני ויליאם ג'פרסון קלינטון בישראל, יצאה לאור מפה בקנ"מ 1:250,000, בשני גליונות, צפון ודרום, בעלת כותרת המברכת את הנשיא. במפה הודפס סמל 50 השנים למדינת ישראל.

תמונה 1864: 

מפת ישראל בקנ"מ 1:250,000 שהודפסה במיוחד לכבוד ביקורו של

נשיא ארה"ב,  ויליאם ג'פרסון קלינטון, בישראל.

 

הודפסו גם מפות מגן דוד אדום – אזורי מד"א, בה מופו תחנות אזוריות, תחנות הזנקה ומנהלות של מד"א) בינואר 1998; WORLDWIDE FROM THE COUNTRYSIDE, עבור חברת כרמל/אגרקסקו, בה מסומנים מיקומי מרכזי אספקה ושינוע, ומרכזי לוגיסטיקה ומכירה של החברה (1999); מפת רשת מסילות הברזל, קיימות ומתוכננות, עבור רכבת-ישראל (יוני 1999); HOLY LAND 2000 – מפה באנגלית לצליינים;  מפת פינוקים (מאי 2000), עם אתרי בילוי וקיט, דוגמת מפת האטרקציות, הודפסה עבור חברת "צופית" בע"מ; מפת פעולות הצנחנים (מרץ 2004), הכוללת, מלבד גליון  ישראל-צפון בקנ"מ 1:250,000, גם "בול" בקנ"מ 1:500,000 של הנגב, מפת חצי האי סיני בקנ"מ 1:1,000,000, מפת לבנון בקנ"מ 1:250,000 ומפת אירופה בקנ"מ 1:20,000,000. במפות מסומנות פעולות הצנחנים, החל ממלחמת העולם השניה (הצנחנים הארצישראליים באירופה) עד 1985 בלבנון. המפות מלוות במלל המתאר בקצרה את ההיסטוריה של הצנחנים.

בסוף שנת 2004/בראשית 2005 החלו המפות בקנ"מ 1:250,000 להתבסס על תהליכי קליטה והפקה ממוחשבים. במקביל לתהליך המיחשוב, נמשכה הפקת המפות הבסיסיות בקנ"מ זה: המפה הפיסית,  מפת תיור וטיול, מפת דרכי ישראל ועוד. בין המפות הנושאיות שיצאו לאור תוך כדי המעבר להפקה הממוחשבת: מטיילים ושרים עם נעמי שמר, מפה שהופקה עבור בית-הספר הממלכתי יהודה הנשיא בנתניה בפברואר 2005. למפה, גליון צפוני בתוספת "בול" של הנגב בקנ"מ 1:500,000, הוצמדו שמות של שירים למקומות המתאימים. לדוגמה: לירושלים נוסף הכיתוב "ירושלים של זהב". לרמת הגולן: "שם הרי גולן, הושט היד וגע בם". בגב המפה הודפסו מילות השירים. להוצאת המפה חברו המרכז למיפוי ישראל, המועצה לשימור מבנים  ואתרי התיישבות, תנועת הצופים  ואיגוד אמני ישראל. מפה אחרת שיצאה לאור באותו חודש: של"ח בשביל ישראל. המפה הופקה עבור משרד החינוך התרבות והספורט/מנהל חברה ונוער/תחום של"ח וידיעת הארץ. בגב המפה פרטים כמו הסבר על שביל ישראל, רשימת מקומות לינה לאורך שביל ישראל, הסבר על של"ח, מפת הגנים הלאומיים, "בול" של הנגב (קנ"מ 1:500,000) ומפה פיסית של ארץ-ישראל בקנ"מ 1:700,000. לקראת ביקור נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש בישראל, בינואר 2008, הודפסה לכבודו מהדורה מיוחדת של מפת תיור וטיול באנגלית, בקנ"מ 1:250,000, עם "בול" של העיר העתיקה בירושלים, ותמונות מן העיר.

הפקת מפות ישראל צפון ודרום בקנ"מ 1:250,000 נמשכת, על-פי צרכים, עדכונים, או פניה של מוסדות, להדפסה נושאית מיוחדת עבורן. לפני ההדפסה נעשית במפ"י עריכה כרטוגרפית עבורן.

מפות גיאוגרפיות ונושאיות בקנ"מ 1:500,000

המפות בקנה-המידה  1:500,000  נועדו להצגת נושאים בקנה-מידה קטן, כשאין צורך בהצגת נושא מפורט. מפות בקנ"מ זה הודפסו כדי להציג את מערכת הכבישים במדינה, מיפוי גיאולוגי או קרקעי כשאין צורך בפירוט, נושאים הקשורים לתפרוסת היישובים בישראל, השתנות גבולות המדינה בעקבות מלחמות או הסכמים, ועוד. מחלקת המדידות הדפיסה מפות בקנ"מ זה החל משנות ה- 50'. משנות ה- 80' ואילך קטן מספר המפות שהודפסו בקנ"מ 1:500,000. כתחליף למפות בקנ"מ זה הודפסו מפות בעיקר בקנ"מ  1:400,000, אך גם בקני-מידה אחרים.

בשנות ה- 50' הודפסו המפות בקנ"מ 1:500,000 בשלוש תבניות שונות. התבנית הראשונה כללה גליון אחד בקנ"מ 1:500,000 שכיסה את צפון המדינה ומרכזה. הגליון כלל "בול" של הנגב  בקנ"מ 1:750,000. במאי 1950 הודפסה מפה פיזית של ישראל בתבנית כזאת. התבנית השניה כללה שני גליונות: ישראל-צפון וישראל-דרום. לעתים שולבו בגליון הצפוני שלושה "בולים" של הערים הגדולות בקנ"מ 1:50,000. באוקטובר 1950 הודפסה מפת ארץ-ישראל בתבנית זאת. בתבנית מהסוג השלישי הודפס שטחה של מדינת ישראל בגליון אחד. בשנת 1952 יצאה לאור מפת דרכים של ישראל בתבנית זאת. מפת הדרכים בשפה האנגלית, ISRAEL – MOTOR MAP, יצאה לאור בדצמבר 1954.

מפה 1862:

הדגמת מפת ישראל בקנ"מ 1:500,000, גליון אחד עם "בול" של

הנגב בקנ"מ 1:750,000 – הדפסה ממאי 1950.

 

מפה 1874:

הדגמת גליון דרומי של מפת ישראל בקנ"מ 1:500,000

בתבנית שתי המפות – הדפסה מפברואר 1955.

 

מפה 1865:

הדגמת מפת ישראל בקנ"מ 1:500,000 בגליון

אחד – מפת דרכים  משנת 1952.  

מספר דוגמאות למפות נושאיות שהודפסו בשנות ה- 50' בקנ"מ 1:500,000: בשנת 1957 הודפסה מפה לידיעת המולדת לנוער ולעם. המפה נערכה בידי ב. צ. לוריא ודוד בנבנישתי והודפסה במחלקת המדידות. היישובים במפה הוצגו במפה על-פי גודל האוכלוסיה בהם ולאומיותם. הודפסו שמות חבלי הארץ השונים, ועוד. בפברואר 1958 הודפסה מפת ישראל – צורות ההתיישבות. היישובים הכפריים ממויינים למושבי עובדים; קיבוצים/קבוצות; מושבים משותפים. בגב המפה: רשימת היישובים ואתרי עתיקות. במרץ 1958 הודפסה מפת עשור ראשון לישראל – התקדמות והישגים. המפה כללה רשימה ובה פרוט הישגי המדינה בעשר שנותיה הראשונות, כמו: האוכלוסיה גדלה עד שני מליון נפש; נתבצר שלטון דמוקרטי יציב; הוקם צה"ל – הכוח הצבאי היציב והחזק באזור; ועוד הישגים (ראה מפה 1866). המפה צורפה לגליון יום העצמאות של העיתון "מעריב". ביולי 1959 הודפסה מפה גיאולוגית בקנ"מ 1:500,000, ערוכה בידי י. ל. פיקרד. בנובמבר 1959 הודפסה מפת רשת מסילות רכבת ישראל. המפה כללה גם מסילות ברזל מתוכננות לאילת ולאורון (הראשונה טרם הוקמה) ואפילו את תוואי רכבת העמק שהייתה כבר בלתי פעילה. מפות רשת מסילות ברזל הודפסו גם במהדורות מאוחרות יותר.

מפה 1866:

מפת עשור ראשון לישראל – התקדמות והישגים. הודפסה במרץ 1958

וצורפה לגליון יום העצמאות תשי"ח של העיתון "מעריב". במפה – רשימת

הישגי מדינת ישראל בעשורה הראשון.

דוגמאות משנות ה- 60': ביוני 1964 הדפיסה מחלקת המדידות עבור משרד הפנים/ אגף התכנון את מפת ישראל – תכנית-אב ארצית. נכלל בה מיפוי תשתית קיימת ומתוכננת, כמו יישובים קיימים ומתוכננים, סוגי כבישים קיימים ומוצעים, סוגי נמלים, תשתיות מים, מאגרי מים מוצעים, ועוד. בדצמבר 1968 הודפסה מפת קווי הפסקת האש (הוכנה עבור לקוחות "סונול").  במפה סומנו הקווים שלאחר מלחמת ששת הימים. דוגמה למפות הקשורות לתחום החקלאי היא מפת תפוצת קרקעות נגועות במלחות בישראל, שנערכה על-ידי ש. רביקוביץ' מאוניברסיטה העברית בירושלים/הפקולטה לחקלאות ברחובות. המפה, המצביעה על אחוזי הקרקעות הנגועות במלחות והשפעתם על מליחות הקרקע, הודפסה על-ידי מחלקת המדידות בדצמבר 1969. 

תמונה 1883:

מפת קווי הפסקת האש לאחר מלחמת ששת הימים,

קנ"מ 1:500,000, דצמבר 1968. הוכנה עבור לקוחות "סונול".  

 

משנות ה- 70' ראויה לציון מפת ישראל תש"ח-תשל"ח (1978-1948). המפה כוללת ישובים ותשתיות שהוקמו לפני שנת תש"ח, ושונים מהם בצבע או בצורה – תשתיות וישובים שהוקמו בין תש"ח לתשל"ח. המפה כוללת "בולים" של הערים ירושלים, תל-אביב, חיפה ובאר-שבע, בהן מחולק השטח הבנוי לצבעי לפי זמן הבניה. במפה גם "בול" של סיני  בקנ"מ 1:2,000,000.

תמונה 1876:

מפת ישראל – תש"ח-תשל"ח (1978-1948). קנ"מ 1:500,000, ינואר 1978. במפה 

נתוני פיתוח הארץ בין השנים תש"ח-תשל"ח בהשוואה לאלו שלפני תש"ח.

 

במרץ 1981 הודפסה מפת יישובי הנח"ל, שכללה פרוט של האחזויות קיימות; האחזויות שאוזרחו; יישובים שנוסדו או חודשו על-ידי בוגרי הנח"ל.

כפי שנאמר לעיל, הודפסו במשך השנים מפות בקנ"מ 1:500,000 שהציגו נושאים נוספים, והודפסו מהדורות מעודכנות יותר של הנושאים שהוצגו לעיל. חלק מהמפות הודפסו גם במהדורה אנגלית. החל מראשית שנות ה- 80' החלו המפות בקנ"מ 1:400,000 להחליף את המפות בקנ"מ 1:500,000.

מפות גיאוגרפיות ונושאיות בקנ"מ 1:400,000

המפה בקנ"מ 1:400,000 החלה להחליף את המפה בקנ"מ 1:500,000 החל משנות ה- 80', וכיום זהו הקנ"מ המשמש את רוב הדרישות למיפוי בקנ"מ קטן בגליון אחד. במהלך העשור הראשון של שנות ה- 2000 הוחל בעיבוד כרטוגרפי ממוחשב של המפה.

בשנים הראשונות של מדינת ישראל הוציאה מחלקת המדידות לאור מספר קטן של מפות בקנ"מ 1:400,000. היו אלה מפות לציון היובל של הקרן הקיימת לישראל, והוטבע בהן סמל 50 שנות קק"ל. המפות, כולן מספטמבר 1950, הודפסו הן בתבנית של גליון אחד, בשפה האנגלית, והן בתבנית של שלושה גליונות, בעברית. חלוקת הארץ ל- 3 גליונות הייתה כזו: גליון 1, הצפוני, כלל את השטח מגבול הצפון עד תל-אביב. גליון 2, המרכזי, כלל את השטח מבת-ים ועד ניצנה, וגליון 3, הדרומי – מדרום לניצנה ועד אילת.

עד שנת 1980 לא הודפסו כמעט מפות בקנ"מ 1:400,000. בשנת 1980 יצאה לאור מפת יישובי הנח"ל, זהה בתוכנה למפה בקנ"מ 1:500,000 שהודפסה במרץ 1981 (ראה לעיל). בשנת 1982 יצאה לאור מפה פיסית (מהדורות נוספות הודפסו מאוחר יותר); בשנת 1984 הודפסה מפת יישובי האיחוד החקלאי עבור האיחוד החקלאי; בשנת 1985 – מפת פריסת מגן-דוד אדום; ב- 1986 – מפת ההתיישבות היהודית ומפת אזורים אסורים בציד. גם בשנות ה- 90' הודפסו מפות בקנ"מ 1:400,000, ביניהן מפת האטרקציות משנת 1992 ומפת שמורות הטבע ואתרי טיול בישראל (בשנת 1995). חלק ניכר מהמפות היו דומות/זהות למפות שהודפסו בקני-מידה גדולים יותר (ראה לעיל). במאי 1998 הודפסה מפת אזורי עדיפות לאומית לפי החוק לעידוד השקעות הון. המפה הודפסה עבור משרד התעשייה והמסחר. מדינת ישראל חולקה לאזורים בעלי עדיפות לאומית בשתי רמות, וניתן במפה גם מידע על יישובים ואזורי תעשיה בעדיפות, לתקופות מוגבלות.

תמונה 1885:

מפת אזורי עדיפות לאומית לפי החוק לעידוד השקעות הון.

קנ"מ 1:400,000, מאי 1998.

בשנת 2000 הודפסה ISRAEL TOURING MAP בקנ"מ 1:400,000 עבור משרד התיירות. שובץ בה "בול" של הנגב בקנ"מ 1:800,000. בצידה השני של המפה הודפסו מפות שלוש הערים הגדולות. בספטמבר 2001, לאחר הדפסת מפת סימון השבילים האחרונה (גליון 6-5), הודפסה מפת שביל ישראל" ומפת מפתח למפות טיולים וסימון שבילים. המפה כוללת תיחומי מפות סימון השבילים על רקע מיפוי בקנ"מ 1:400,000 (על מפות סימון השבילים – ראה לעיל). מפת ישראל בצרפתית יצאה לאור בשנת 2003 ומפה בשפה הרוסית – בשנת 2004. מפה פיסית של ישראל בקנ"מ 1:400,000, שנעשה עבורה עיבוד ממוחשב, יצאה לאור לראשונה באוגוסט 2004. בשנת 2007 הודפסה מפה פיסית של ישראל בקנ"מ זה גם בשפה הערבית.

מפות ערים

בתקופת המנדט מיפתה מחלקת המדידות את הערים הגדולות, ירושלים, יפו-תל-אביב וחיפה, בקנה-מידה 1:10,000. ערים קטנות יותר מופו למטרות פיסקאליות בקנ"מ 1:2500 או 1:1250. לא הודפסו במחלקת המדידות המנדטורית מפות עירוניות בעברית, וביישוב היהודי הורגש הצורך במיפוי בעברית. כבר בתקופת המנדט, וכמובן, לאחר קום המדינה, השתתפו גורמים נוספים בהכנת מפות ובהדפסתן. בשנת תש"ח יצאה לאור מפת ירושלים בקנ"מ 1:15,000 בהוצאת ראובן מס. המפה נערכה על-ידי האגודה העברית למען ירושלים ונספחה לכרך השני של האנציקלופדיה ארץ-ישראל בעריכת ישעיהו פרס. צבי פרידלנדר שרטט מפות עירוניות, בעיקר מהדורות מתעדכנות של העיר חיפה בקנ"מ 1:12,500. פרידלנדר שרטט גם מפות של אזור גוש דן. את המפות הדפיסו עבורו מספר בתי דפוס, ביניהם דפוס כפר מונַש ובית הדפוס של חברת אורצל ברמת-גן (גם בשנים מאוחרות יותר שורטטו על-ידי גופים אחרים מפות עירוניות, בקני-מידה שונים, של הערים הגדולות וערי תיירות. המפות נועדו למגזרים מסויימים באוכלוסיה או לכלל הציבור. דוגמה למפה שנועדה למגזר מסויים הינה מפת ירושלים מינואר 1958, בקנ"מ 1:10,000 בהוצאת א' מכון להוצאת ספרים. המפה, דו-לשונית, נועדה לציבור הדתי/החרדי. היא מיפתה את קו העֵרוּב, מקוואות, בתי-כנסת וישיבות בעיר).

מקורות נוספים למיפוי בשנות המדינה הראשונות היו הערים או המועצות המקומיות, שחלקן סיפקו את המידע למחלקת המדידות, וזו שרטטה עבורם את המפות והדפיסה אותן. דוגמה למפה  כזו הינה מפת תל-אביב מדצמבר 1949, בשפה העברית, שהודפסה במחלקת המדידות. תוכנית העיר ושמות הרחובות ניתנו על-ידי עיריית תל-אביב-יפו. איכות המפה הייתה גרועה. שמות השכונות, למשל, נכתבו בעט. ביוני 1952 יצאה לאור סדרה בת ששה גליונות של תל-אביב-יפו, בקנ"מ 1:5000. "הסדרה הוכנה על-ידי מחלקת ההנדסה (מדידות) של עיריית תל-אביב-יפו, על סמך החומר של מחלקת המדידות של מדינת ישראל והעירייה. עובד והודפס על-ידי מחלקת המדידות, סיוון תשי"ב, יוני 1952" (ציטוט משולי המפה).

תמונה 1877:

מפת תל-אביב בקנ"מ 1:5000, גליון 3, אחד מסדרה בת ששה גליונות.

יוני 1952.

במקביל הדפיסה מחלקת המדידות הדפסות חדשות של מפות הערים המנדטוריות. מפת JAFFA-TEL AVIV, שהודפסה בשנת 1944, הודפסה מחדש ביולי 1949. מפות עירוניות של ירושלים הודפסו במספר תבניות. בנובמבר 1949 הדפיסה מחלקת המדידות מחדש את מפת JERUSALEM בקנ"מ 1:10,000, שהודפסה במקור בשנת 1947. בנובמבר 1949 הודפסה מחדש מפה נוספת של העיר, באותו קנ"מ, במקור מנובמבר 1947, שנקראה URBAN ASSESSMENT BLOCKS. מפה זו כללה גושים קיימים ומתוכננים, וקו עבה המסמן את התחום המוניציפלי של ירושלים. שרות מפות וצילומים הוציא לאור שתי סדרות אחרות של ירושלים: בדצמבר 1948 הודפסה סדרה בת ארבעה גליונות בקנ"מ 1:5000, שהתבססה על מפה מנדטורית לרישום קרקעות, ועל צילומי-אוויר משנת 1946. הסדרה הודפסה בצבע חום. באפריל-מאי  1949 הודפסה מחדש הסדרה בת שש המפות של ירושלים בקנ"מ 1:10,000. המהדורה הקודמת של המפה הודפסה בשנת 1946. מפת HAIFA, סדרה בת ארבע מפות בקנ"מ 1:10,000, שהודפסה לראשונה בשנת 1945, הודפסה מחדש בשבט תש"י, ינואר 1950.

מפה 1861:

מפת HAIFA, גליון 1. מפה מנדטורית שהודפסה

מחדש ע"י מחלקת המדידות, ינואר 1950.

 

במהלך שנות ה- 50' התארגנה מחלקת המדידות להוצאת מפות עירוניות, בקנ"מ 1:10,000, בעלות כרטוגרפיה חדשה: הכיתוב היה בעברית; סימנים מוסכמים חדשים במקרא (הכבישים, למשל, שלא נצבעו במפות המנדטוריות, נצבעו במפות החדשות בורוד או בחום, ואחר-כך בצהוב); הערים הגדולות מופו, כל עיר, בגיליון אחד; בשולי המפות נוסף אינדקס שמות רחובות ומבני ציבור. שורטטו במפות קווי גובה ברווח אנכי של 10 מ'. מפת חיפה הודפסה לראשונה בנובמבר 1954 ומפת ירושלים - באפריל 1958.

מפה 1871:

מפת העיר חיפה בקנ"מ 1:10,000 בעריכה

כרטוגרפית חדשה, חשוון תשט"ו, נובמבר 1954.

מחלקת המדידות הדפיסה גם מפות ערים קטנות יותר. תחילה הדפיסה מהדורות חדשות של מפות מנדטוריות, כמו מפת רמלה מספטמבר 1949, ששני גליונותיה הודפסו קודם לכן בשנת 1947. אחר-כך הודפסו מפות בפורמט הכרטוגרפי החדש, כמתואר לעיל, דוגמת מפת טבריה, שיצאה לאור בפברואר 1954. המפות החדשות, הן של הערים הגדולות והן של הערים הקטנות, הודפסו בקנ"מ 1:10,000. במהלך השנים, עם גידול השטח העירוני של חלק מהערים, יצירת רצף של מיפוי עירוני מכפר-סבא ועד רחובות, וחלוקתו לגליונות במתווה חדש, שונה קנה-המידה של חלק ניכר ממפות הערים לקנ"מ 1:12,500. בחלוקה זו הודפסו המפות, לראשונה, לא בכיוון הצפון, אלא בכיוון מקביל לחוף הים התיכון. זאת, כדי לחסוך בשטח "מבוזבז". כך נוצרה סדרה בת שש מפות ערי גוש דן ברצף אחד (הרצליה, כפר-סבא, רעננה; תל-אביב-יפו, רמת-גן, גבעתיים; חולון, בת-ים, ראשון-לציון; פתח-תקוה; לוד-רמלה; רחובות). המהדורה הראשונה של מפת ירושלים בקנ"מ החדש הודפסה בינואר 1971 כמהדורה נסיונית. בדצמבר 1975 יצאה מהדורה חדשה של מפת ירושלים בקנ"מ 1:12,500, בתיחום שונה ובסכימת צביעה חדשה.

בשנת 1987 יצאה מהדורה חדשה בקנ"מ 1:15,000 של ירושלים, עם "בול" בקנ"מ 1:9000 של מרכז העיר.  מפת ירושלים הינה המפה העירונית היחידה המודפסת בקנ"מ זה.

תמונה 1918:

מפת ירושלים בקנ"מ 1:15,000, מהדורת 2007

במהלך השנים הודפסו מפות עירוניות של ערים נוספות: נהריה, עכו, נצרת ונצרת עלית, עפולה, פרדס-חנה, חדרה, נתניה, קרית-גת, באר-שבע ואילת. כיום נמצאות בהכנה מפות הערים צפת, כרמיאל, ראש-העין, בית-שמש ומודיעין. בשנות ה- 2000 הודפסו חלק מהמפות בעיצוב חדש, הכולל דף כותרת עם שם המפה ותמונה או שתיים של אתרים בשטח העיר. במפות של ערי- תיירות נוספו למקרא של המפה סוגי אתרים שאינם  מצויים במפות של ערים אחרות. למשל: חופי רחצה, אתרי צלילה, אתרי מחנאות ועוד, ואף שבילי טיול מסומנים ומספריהם, כולל שביל ישראל. במפת אילת שורטטה הצללה בנוסף לקווי הגובה, כדי לתת לקורא תחושה מסויימת של תלת-מימדיות.

בצידו השני של גליון המפה העירונית, או בשוליו, מופיעים שמות הרחובות והמוסדות שבתחום המפה, עם הפנייה לאתרם באמצעות רשת קוי אורך ורוחב של הגליון, היוצרת ריבועים, לכל אחד מהם אות ומספר.  

במקביל למפות העירוניות הודפסו גם מפות עם הדפסת גושי ההסדר עליהן. לערים הגדולות או התיירותיות יצאו גם מהדורות בשפה האנגלית. מפות JERUSALEM ו- TEL-AVIV-JAFA הודפסו בקנ"מ 1:14,000. מפת EILAT – בקנ"מ 1:10,000. מפת העיר העתיקה של ירושלים בקנ"מ 1:2500, בעברית ובאנגלית, מתבססת עדיין על המיפוי שנעשה בה בשנות ה- 30' של המאה הקודמת.

תמונה 1922:

מפת מפתח למפות הערים ששורטטה בשולי גליון

מפת נתניה 1:12,500, שנת 2004.

 

מפות ימיות

בשנת 1938 הדפיסה מחלקת המדידות המנדטורית סדרת מפות דייגים שהוכנה על-ידי המשרד החקלאות והדיג של ממשלת המנדט. הסדרה כללה שלוש מפות משורטטות ידנית, בקנ"מ 1:100,000: רס-נקורה-יפו; יפו-עזה; עזה-אל-עריש. במפות שורטטו גם "בולים" בקנ"מ 1:20,000 או 1:25,000 של נמלים/מעגנים בעכו, בעתלית, בטנטורה, בקיסריה וביפו. המפות היו תלת-לשוניות: באנגלית, בערבית ובעברית. שורטטו במפות נקודות עומק שנמדדו ב- FATHOMS (חוטים, בשמם העברי דאז. פאתום שווה ל- 6 רגל או ל- 1.83 מ'). שורטטו גם קווים בתימטריים בקרקעית הים. על-פי אופי השרטוט, הידני, ניתן לקבוע כי רמת הדיוק של המפות אינה גבוהה. 

מפה 1875:

מפת דייגים מנדטורית של חוף הים התיכון בין יפו לעזה. המפה משנת 1938,

בקנ"מ 1:100,000, אחת מסדרה בת שלוש מפות הדייגים של משרד החקלאות

והדיג, שהודפסה במחלקת המדידות.

 

לצרכי ניווט ימי סמוך לחופי ישראל השתמשו הספנים במפות האדמירליות הבריטית. העומקים במפות אלו מעודכנים לשנות ה- 30' של המאה שעברה. בשנת 1999 קם במפ"י גף למיפוי ימי, שנועד למפות את חופי ישראל ונמליה. הפעילות הראשונה של הגף הייתה שדרוג של המפה הבריטית הימית של חיפה. המפה, בקנ"מ 1:70,000, מכסה את המרחב שבין עתלית ועד צפונה לעכו, ובקנ"מ 1:20,000 – את מפרץ חיפה. נוסף למפה מלל בעברית, ועודכנו מיקומי המתקנים הימיים (מצופים).

מאז שנת 2001 הכין הגף שמונה מפות ימיות, כולן בחופי הים התיכון. כדי לייצר את המפות היה על אנשי הגף לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים שמכתיב העיסוק במיפוי ימי, להשתמש בסימבולים אחידים, מותאמי קנה-מידה, ולקבל תוצאות מדידה חדשות מכלי שיט נושאי מכשירי מדידה תת-ימית. לאחר הכנתן, המפות כוללות, בחלקן הימי, נתיבי שיט, עומקים במידות מטריות, קווים בתימטריים (שווי עומק), מצופים ומקשרים לסירות, גבול תיחום נמל ואניות טבועות. בחלקן היבשתי של המפות, הצבוע צהוב, מסומנים כבישים, יישובים מרכזיים ומבנים גבוהים כמו ארובות, כדי לאפשר לשייטים להעזר בהם לצרכי ניווט. טבלאות גידוד מסומנות בירוק, ושמורות הטבע הימיות תחומות על-ידי קו ירוק מקווקוו. 

המפה הימית הראשונה שהוכנה במפ"י הייתה מפת מעגנת הרצליה בקנ"מ 1:10,000, עם "בול" של המעגנה בקנ"מ 1:5000. המפה הוכנה במאי  2001 (על עותק מהמפה, מק"ט 14953, ראה להלן, חתמו מנכ"ל מפ"י, אביאל רון, הסמנכ"ל, גיורא גולוד, ועובדים נוספים. בכותרת המפה – סמלי מפ"י ומשרד התחבורה/ מינהל הספנות והנמלים). בדצמבר 2002 הוכנה מפת אשקלון בקנ"מ 1:20,000, ואיתה מפת נמל אשקלון ומפת מעגנת אשקלון, כל אחת בקנ"מ 1,5000. מפת אשדוד, ואיתה מפות הנמל והמעגנה של העיר, הוצאו לאור באוקטובר 2004, באותם קני-מידה. בינואר 2006 הושלמה הכנת מפת תל-אביב ואיתה מעגנת תל-אביב ונמל יפו. מפת נמל חדרה, בקנ"מ 1:20,000 הודפסה ביולי 2004, ופעם נוספת בנובמבר 2007. מפת חיפה בקנ"מ 1:20,000, עם מיפוי של נמלי חיפה והקישון (1:10,000), נמל הקישון בלבד (1:5000) ועכו (1:3000), יצאה לאור בנובמבר 2008. גם מפת אילת נמצאת בעבודה. חופי ישראל לאורך הים התיכון ממופים בקנ"מ 1:100,000. באוגוסט 2007 הודפסה המפה הראשונה: קיסריה-פלמחים. ביולי 2008: פלמחים-עזה. עתה עובדים על הגליון השלישי – ראש הנקרה-קיסריה. ביוני 2008 הושלמה גם מפת חופי ישראל בקנ"מ 1:250,000.

מפה 1880:

מפה ימית של מעגנת הרצליה. אזור המעגנה ממופה בקנ"מ 1:10,000 עם "בול"
של המעגנה בקנ"מ 1:5000. הודפסה
   במאי 2001. בגליון מטקס השקת המפה ב- 31 במאי 2001, חתימות
 מנהלים ועובדים של מפ"י ועירית הרצליה.

 

 

מפות שאינן סדרתיות

במהלך השנים הוציאה מחלקת/אגף המדידות/ המרכז למיפוי ישראל מפות שאינן חלק מסדרה קיימת, או שאינן מתבססות עליה. היו אלה מפות "עולם" או חלקו; מפות היסטוריות; מפות שנעשו לצורך מתן מידע על גבולות חדשים בעקבות מלחמה או הסכם עם מדינה/רשות שכנה; למטרות פיתוח; לצורך אירוע מסויים, למשל, ביקור בארץ של אישיות מפורסמת; שימוש באמצעי טכנולוגי חדש, למשל אורתופוטו מתצלום-אוויר או הדמאת לווין; לעתים קנה-המידה היה חריג. המפות שיוצגו בפרק זה הן מדגמיות. הן מסודרות לפי קבוצות נושאיות.

מפות "עולם": מחלקת המדידות/מפ"י מוציאה לאור מדי-פעם מפות המכסות את העולם או חלק ממנו. בשנת 1997 יצאה לאור המהדורה האחרונה (עד כה) של המזרח התיכון – מפה מדינית, בקנ"מ 1:4,000,000, הכוללת את המרחב שבין מזרח לוב לבין פקיסטאן. מהדורה פיזית של מפת המזרח התיכון, בקנ"מ 1:5,000,000, יצאה לאור בשנת 2003.  המהדורה האחרונה של מפת עולם מדינית בקנ"מ 1:26,000,000, הודפסה בשנת 2006. ההיטל בו השתמשו לשרטוט המפה הינו היטל וינקל, המשמר צורות שטחי יבשות (אורתומורפי), ועוותי השטח והכוון בו מצומצמים. בתחתית המפה מצויירים דגלי מדינות העולם.

מפות היסטוריות: מפות היסטוריות הודפסו במפ"י באופן אקראי, על-פי פנייה של צרכנים או על-פי החלטת מנהלים. להלן,  מספר דוגמאות. בשנת 1991 הודפסה מפת גרוש יהודי ספרד ופורטוגל – נתיבי פיזור ותפוצה – סוף המאה ה- 15 והמאה ה- 16. המפה נערכה על-ידי פרופ' משה ברוור עבור משרד החינוך והתרבות/הועדה לגיאוגרפיה, עובדה והודפסה במרכז למיפוי ישראל. קנה-המידה של המפה היה 1:5,000,000. בשנת 1996 הודפסה מחדש מפת מידבא, שבמהדורותיה הקודמות הודפסה כחלק מאטלס ישראל. המפה המקורית הינה פסיפס ברצפת כנסיה מן המאה השישית במדבא שבירדן. היא ממפה את ארץ-ישראל, כולל עבר הירדן, עד הדלתא של הנילוס. במפה ניתן להבחין, למשל, בסגנון הבנייה הרומית בירושלים. במרץ 1999, במלאת 200 שנה למיפוי ארץ-ישראל על-ידי ז'אקוטן, הוכנה הדפסה מיוחדת של אחד מגליונות הסדרה לבאי הכנס השנתי של האגודה הכרטוגרפית הישראלית. הגליון שהודפס מחדש, כלל את עכו, נצרת ונהר הירדן באזור הכנרת. ההדפסה, בקנ"מ 1:120,000, נעשתה מגליון מקורי בקנ"מ 1:100,000. בגב הגליון הודפס דף ההסבר על מפות ז'אקוטן שהופיע באטלס ישראל.

מפות לאחר מלחמות או הסכמים: מפות שהודפסו עם הגבולות החדשים לאחר מלחמה; סיפקו מידע לאזרחים לאחר הסכמים; סיפקו מידע לחיילים שהסתובבו בשטח שנכבש על-ידי צה"ל; סיפקו מידע על כבישים פתוחים/סגורים לתנועה בימי האינתיפדה.

לאחר מלחמת ששת הימים הודפסה מפת ישראל - מפת קווי הפסקת האש בקנ"מ 1:750,000. המפה הודפסה בינואר 1968 עבור בנק לאומי ו"מעריב" לקראת יום העצמאות ה- 20 של ישראל. המפה כוללת את קווי הפסקת האש, בצבע סגול, שהחליפו את קווי שביתת הנשק שסומנו בירוק. חצי האי סיני -  בידי ישראל. מהדורה אנגלית של המפה הודפסה ביוני 1968. בשנת 1977 יצאה לאור מפת ישראל בקנ"מ 1:600,000, שכללה את קווי הפרדת הכוחות עם מצרים בסיני ועם סוריה ברמת הגולן.  בשתי הגזרות, הקו הקדמי הישראלי סומן בכחול, והקו המצרי או הסורי – באדום. קווי הפסקת האש עם ירדן ולבנון נשארו בצבע סגול. המפה פיזית, עם גווני גובה ומערכת הכבישים הראשית של ישראל וסיני.

תמונה 1884:

מפת ישראל עם קווי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה.

המהדורה האנגלית, קנ"מ 1:600,000. הודפסה בשנת 1977.

 

לאחר מבצע "שלום הגליל" הוציא אגף המדידות לאור מספר מהדורות של מפת לבנון בקנ"מ 1:250,000. מהדורה ראשונה, שהוגדרה מפת כרטא, יצאה לאור על-ידי האגף במחצית השניה של שנת 1982. היא כללה מיפוי בהצללה של לבנון, עם "בול" של העיר ביירות. בשנת 1983 הודפסה באגף המדידות מהדורת שי לחייל מטעם צבא ההגנה לישראל/קצין חינוך ראשי ומפקדת פיקוד צפון/חינוך. המהדורה החדשה הכילה פרטים נוספים, כמו סימון אתרי סקי, אתרים היסטוריים, אתרי ארזים ועוד. בקעת הלבנון ומישור החוף הובלטו בצבע ירוק. נוסף עוד "בול" של תפרוסת היישובים בלבנון בהתאם לעדות.

מפה 1873:

מפת לבנון בקנ"מ 1:250,000 משנת 1982.

יצאה לאור לאחר מבצע "שלום הגליל"

בשנים 1996-1995 יצאו לאור מספר מהדורות של מפת ישראל-ירדן בקנ"מ 1:400,000, בעברית ובאנגלית. המפות הוכנו בשל הביקוש למפות של ירדן לאחר הסכם השלום עימה. המפה, שאינה כוללת את הגליל בישראל, אינה כוללת גם את האזור המדברי במזרח ירדן, אך היא כוללת את רוב עריה של הממלכה. 

בראשיתה של האינתיפדה הוכנה מפת הנחיות תנועה בפקמ"ז לאזרח – "הוראת שעה" נכון לפברואר 2001. המפה הודפסה לאחר שנעשו פיגועים והתנכלויות בכבישי יהודה ושומרון. היא הכילה מידע על שטחי A, B ו"שמורות-טבע" (שטח דמוי שטח B באזורים מדבריים), צירי תנועה ראשיים/ שאפשר לנוע בהם רק בתיאום עם הצבא/ אסורים לתנועה, משרדי תיאום ישראליים ופלסטיניים, ועוד. בשולי המפה הודפסו הנחיות לתנועה באיו"ש ומידע רלוונטי על גופים שתפקידם לסייע בעתות חרום. 

מפות לצורכי פיתוח: דוגמאות למפות כאלה הן  שתי המפות הבאות. האחת: ISRAEL – MAP OF DEVELOPMENT TOWNS. מפה משנת 1961, בה מופיעות הערים  הגדולות בישראל, ערי הפיתוח שכבר הוקמו וערים בתכנון. מעניין לציין שמִשֵש הערים המתוכננות נבנו בסופו של דבר שתי ערים בלבד: ערד וכרמיאל (נקראה במפה מֶגֶד כרמים). ארבע הערים שלא נבנו הן: ציחור (בנגב הדרומי), ניצנה, בשור (צפון-מערב הנגב) ועין חצבה. קנה-המידה של המפה הוא 1:400,000. אין ברקע המפה תבליט או תכסית. המפה הודפסה עבור משרד העבודה.  המפה השנייה: מפת רשת מסילות הברזל במרכז הארץ. תאריך הדפסתה: נובמבר 1999. המפה, בקנ"מ 1:50,000, הוכנה עבור רכבת ישראל – מינהל תכנון ופיתוח. המפה, בקנ"מ 1:50,000, מכסה את האזור מכפר-סבא-רעננה-הרצליה בצפון עד אשדוד בדרום, ומתל-אביב עד ראש-העין במזרח. במפה מוצג מצב קיים של מסילות-ברזל ותחנות נוסעים, ומסילות ותחנות מתוכננות.

תמונה 1879:

מפת ערי הפיתוח של ישראל מאוגוסט 1961.

המפה באנגלית, קנה-המידה 1:400,000

מפות שהוכנו לקראת ביקורי אישים: בדצמבר 1998, לקראת ביקור הנשיא האמריקני קלינטון בישראל, יצאה לאור מפה בקנ"מ 1:250,000, בעלת כותרת המברכת את הנשיא (ראה פרק המפות בקנ"מ 1:250,000). במרץ 2000, לקראת ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל, הוכנה עבורו ועבור פמלייתו PILGRIMS' MAP – CHRISTIAN SITES AROUND THE SEA OF GALILEE. המפה, שהודפסה באנגלית, נערכה במשותף על-ידי המרכז למיפוי ישראל והמגזין ארץ. היא הודפסה בקנ"מ 1:30,000, וכוללת את האתרים הנוצריים לאורך חופיה. "בול" בקנ"מ 1:10,000 מפרט את האתרים באזור כפר-נחום. במפה גם ציטוטים מהברית החדשה, ובשוליה – הסברים מלווים תמונות על האתרים.

תמונה 1919:

PILGRIMS' MAP – CHRISTIAN SITES AROUND THE SEA OF GALILEE.

מפה שהוכנה במרץ 2000 לכבוד ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני.

צד א': מפה בקנ"מ 1:30,000

 

תמונה 1882:

PILGRIMS' MAP – CHRISTIAN SITES AROUND THE SEA OF GALILEE.

מפה שהוכנה במרץ 2000 לכבוד ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני.

צד ב': מפה בקנ"מ 1:10,000 של אזור כפר-נחום, והסברים על האתרים.

 

מפות לווין: בשנת 1974 הודפסה לראשונה מפתצלום שנעשתה מתצלומי לווין. בשנים שלאחר מכן הוכנו מפות נוספות מתצלומי לווין, חלקן כהוצאה נסיונית. תצלומי הלווין שימשו, למשל, תשתית טובה למיפוי גיאולוגי (ראה גם בהמשך, תחת הכותרת "מפות גיאולוגיות של סיני").

בפברואר 1974 יצאה לאור מפתצלום מלווין, ישראל 1:500,000. בדברי ההסבר למפה נכתב כי "המפה הוכנה בעזרת תצלומים מלווין שגובה טיסתו 920 ק"מ בקירוב. מפה זו מהווה נסיון ראשון בישראל להכנת מפתצלום מלווין, ואגף המדידות ישמח לקבל תגובות והערות". ניתן להבחין בחיבורים שנעשו בין התמונות בעת יצירת מפת התצלום. על-גבי מפת התצלום שורטטו בלבן מערכת הכבישים העיקריים ומספר שמות יישובים.

תמונה 1886:

מפתצלום ראשונה של ישראל שהפיק אגף המדידות מתצלומי לווין.

קנ"מ 1:500,000, פברואר 1974.

 

בשנת 1980 הודפסה מפתצלום גיאולוגית בעריכת י. ברטוב וי. ארקין מהמכון הגיאולוגי. המפה הציגה גרסה עדכנית של הגיאולוגיה של ישראל על-גבי מפתצלום שהוכנה מתמונות הלווין LANDSAT-1. בשנת 1988 הודפסו מפות נסיוניות על בסיס תמונות מהלווין הצרפתיSPOT . תמונת לווין הוצאה נסיונית 1:100,000, תל-אביב והסביבה מן החלל הוכנה על בסיס תמונה פנכרומטית PA ברמה B1 מיום 6 באפריל 1987. התוצאה: מפת תצלום בגווני שחור-לבן. תמונת לווין הוצאה נסיונית 1:100,000, חיפה והסביבה מן החלל הוכנה על בסיס תמונה  מולטיספקטרלית P+XS ברמה B1 מיום 29 ביוני 1987. התוצאה: מפת תצלום צבעונית בגוונים חיוורים. ביוני 1994 הודפסה ארץ ישראל במבט לווין "ספוט" בקנ"מ 1:500,000, בשילוב צבעוני של אינפרא אדום ואור נראה. העיבוד וההדפסה מנתונים ספרתיים נעשו במפ"י. תמונות "ספוט" נקלטו וסופקו על-ידי תחנת הקליטה של הסוכנות הישראלית לניצול חלל. הפקת המפות נעשתה בהסכמת חברת SPOT IMAGE הצרפתית.

מפות גיאולוגיות של סיני: בשנת 1980 הוכנו במקביל שתי מפות גיאולוגיות של סיני בקנ"מ 1:500,000. האחת: מפה גיאולוגית שנערכה בידי צוות מהמכון הגיאולוגי: מ. אייל, י. ברטוב, א. א. שמרון, י. ק. בן-תור. המפה הייתה דו-לשונית ונושאיה היו מיפוי שכבות והעתקים, וקוים בתימטריים במפרצי אילת וסואץ: הרווח האנכי היה 200 מ' במפרץ אילת העמוק ו- 20 מ' במפרץ סואץ הרדוד. המפה השניה: מפתצלום של סיני, עם אותם הנתונים. ההבדלים בין שתי המפות: במפת התצלום לא הוכנסו נתוני הבתימטריה, וצבעי התצורות הגיאולוגיות  היו שונים.

מפות HOLY LAND 2000: קבוצת מפות שהופקה בשנת 2000 לטובת הצליינים שביקרו בישראל באותה שנה, כולן בשפה האנגלית. המפה הראויה לציון מיוחד הינה מפת האתרים הנוצריים סביב הכנרת, שיצאה לאור לקראת ביקור האפיפיור יוחנן  פאולוס השני בישראל (ראה לעיל, בקבוצת מפות ביקורי האישים). בנוסף לה יצאו לאור המפות הבאות: TOURING MAP OF ISRAEL בקנ"מ 1:400,000, עם "בולים" של הנגב (בקנ"מ 1:800,000) ושל שלוש הערים הגדולות ואינדקסים של היישובים בארץ ושמות הרחובות בערים הגדולות; MAP OF THE HOLY LAND 2000 – מפה בקנ"מ 1:250,000, הכוללת הדגשת 78 אתרי תיירות ומקומות קדושים. "בול" של הנגב בקנ"מ 1:500,000 ו"בולים" של שלוש הערים הגדולות מצביעים על האתרים המצויים בתחומם. בגב המפה תצלומים של חלק מהאתרים; PILGRIMS' MAPS של ירושלים ושל נצרת: מפת ירושלים כוללת מפת העיר בקנ"מ 1:20,000 ומפת העיר העתיקה בקנ"מ 1:4250, רשימות אתרים חשובים ושמות רחובות, והסברים על מקומות קדושים. מפת נצרת כוללת מפת העיר, כולל נצרת-עלית, בקנ"מ 1:10,000 ומפת העיר העתיקה בקנ"מ 1:2500, רשימות אתרים חשובים ושמות רחובות, והצעה למסלול טיול באתרים הקדושים.

מפתצלום/אורופוטו: שילוב יפה בין מפה לאורתופוטו נעשה במפה שכּוּּנְתָה בשבילי ירושלים והודפסה בשנת 2005. המפה תוחמת את ירושלים וסביבתה. רוב השטח הבנוי של העיר מוצג על-ידי מפה בקנ"מ 1:15,000. שולי העיר וסביבתה מוצגים  על-ידי אורתופוטו צבעוני. המעבר מהמפה לתצ"א נעשה באופן הדרגתי. המפה המשולבת נערכה, הוכנה והודפסה במרכז למיפוי ישראל עבור משרד החינוך, התרבות והספורט/ מנהל חברה ונוער. בגב המפה הודפסו מפות של מערכות הובלת המים לירושלים עד קום המדינה, ירושלים בתקופות שונות, ועוד.  

תודות: לליטל בר-יוסף ולאיציק כץ, עובדי ארכיון המפות הלאומי, על העזרה באיתור

 המפות לשם כתיבת מאמר זה.

מקורות:

1.   דב גביש, קרקע ומפה, הוצ' יד בן-צבי, 1991.

2.   רון אדלר ודב גביש, 50 שנות מיפוי ישראל, 1999-1948, הוצאת המרכז למיפוי ישראל, 1999.

 

3.   ד"ר אשר סולל, התיחום  הגיאוגרפי של גבולות הזכויות על קרקעות בארץ-ישראל ומיפויים.

      הוצאת המרכז למיפוי ישראל, 1991.   

4.   ראיונות עם ד"ר רון אדלר, מנהל אגף המדידות/ המרכז למיפוי ישראל בשנים 1992-1971.

      הראיונות נערכו  ב- 1 באוגוסט 2002 וב- 18 במאי 2004. 

6.   לימור גור-אריה, גף מיפוי ימי במפ"י, שיחה בע"פ, ספטמבר 2008.

7.   ארכיון המפות הלאומי במרכז למיפוי ישראל.