שאול זייד ז"ל ומחלקת המדידות
(סיכום שנערך בעקבות שיחה עם בנו, קובי,
ב-ט"ו אדר תשס"ד, 8 מרץ 2004, ומכתבות ומכתבים שמסר קובי למשתתפי השיחה,
ציון שתרוג וחיליק הורוביץ)
עובד במחוז חיפה מ- 1946, לאחר קום המדינה – מודד מחוזי בגליל עד
ראשית שנות ה- 70': קובי זייד מספר על פעילות אביו, שאול, במחוז חיפה לפני קום
המדינה, כולל גניבת מפות מהבריטים; ובמחוז הגליל, תחילה בטבריה ואח"כ בנצרת,
בדגש על עבודתו כנציג מחלקת המדידות בועדות שביתת הנשק עם סוריה ועם ירדן.
תמונה 613: שאול זייד, 20.10.1927 –
6.11.1995.
שאול זייד, שנולד בשנת
1927, היה ממשפחה בעלת שורשים ענפים בארץ. סבו מצד אביו היה ראש העדה היהודית
בצפת. סבו מצד אימו היה חבר בארגון "השומר". שאול עצמו גדל בחיפה.
בתקופה שלפני קום המדינה
פעל במסגרת ארגון "ההגנה" והשתייך
ליחידת הסיור והמודיעין בחיפה. מתוך יחידה זו הוקמה קבוצת מסתערבים ששאול השתייך
אליה. במלחמת השחרור שרת שאול בגדוד 22, שנלחם על הגנת חיפה ושחרורה. במהלך שירותו
הצבאי עבר קורס קצינים ושרת בגדוד איכון של חיל התותחנים כמודד. שאול נפצע במלחמת
ששת הימים ועבר לשרת בפיקוד העורף. השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל.
ארגון
"ההגנה" הכניס את שאול למחלקת המדידות המנדטורית בחיפה בשנת 1946. הייתה
לו הבנה בנושא המפות, והוא היה דובר ערבית רהוטה, אנגלית וצרפתית. זה עזר לו ליצור
קשרים במחלקת המדידות, שהשליטה בה הייתה בידי האנגלים והערבים. תוך כדי עבודתו
העביר שאול חומר ומפות ל"הגנה", כשהמבצע החשוב ביותר היה במלחמת השחרור:
האנגלים, לקראת הפינוי, התכוונו להעביר את כל המפות בחיפה לערבים. שאול דאג לכך
שיועבר אליהם חומר לא רלוונטי. את המפות החשובות ארז, ובלילה פיקח על חוליות של
"ההגנה" שגנבו את המפות מהבניין, ששכן בלב האזור הערבי של העיר. המפות
האלו שימשו אחר-כך את כוחותינו בכיבוש העיר חיפה והאזור כולו.
שאול היה גם שותף
בשילוב הדרוזים בצה"ל לאחר קרבות רמת-יוחנן, אודות להיכרות המתמשכת שלו, של
אביו ושל סבו, עם הדרוזים, כמו גם עם מנהיגים ערביים בארץ.
אהבת מקצוע המדידות
הביאה את שאול זייד להמשיך לעבוד במחלקת המדידות הישראלית לאחר קום המדינה. הוא
היה אחד מראשוני העובדים במחוז חיפה. גולדשטיין היה מנהל המחוז, ושאול היה
סגנו. לאחר מכן, בסוף שנות ה- 50' או ראשית שנות ה- 60', היה מודד מחוזי בגליל
מספר שנים, כשהמשרד היה בטבריה, וכשהקימו את המשרד בנצרת, עבר לשם לתקופה קצרה.
בראשית שנות ה- 60' פרש שאול זייד ממחלקת המדידות ופתח משרד עצמאי, "ש. זייד
ובניו" בע"מ.
בשנות ה- 50' היה שאול
נציג מחלקת המדידות בועדות שביתות הנשק עם סוריה ועם ירדן, ועסק במדידות ובקביעת
הגבולות עם שתי המדינות. בועדת שביתת הנשק עם סוריה היה שותף למפגשים שהתקיימו
במלון "שולמית" בראש-פינה.
כנציג מחלקת המדידות
היה שאול עצמאי בעבודתו מול חברי הועדה. מעיד ציון שתרוג, שהיה חבר בועדת
שביתת הנשק עם לבנון בשנות ה- 60', כי כל מי שהיה בועש"ן מטעם מחלקת המדידות
היה עצמאי, והיה הכתובת אליה פנו
חברי הועדה בכל נושא מקצועי הקשור למדידת הגבול. מנהל מחלקת המדידות, יוסף אלסטר,
נתן לאנשיו, חברי ועדות שביתת הנשק, יד חופשית בנושא זה.
מספר קובי זייד, כי
עפ"י עדויות האנשים שעבדו עם אביו באותה עת, הוא התגלה כאדם אמיץ מאוד. איתן
הבר, שהיה באותן שנים הכתב הצבאי של עיתון "במחנה", זוכר את שאול כאדם
פטליסט ואמיץ, וזה עשה עליו רושם גדול. באחת מהתוכניות בטלוויזיה לאחר רצח ראש
הממשלה יצחק רבין, סיפר הבר על המפגש הראשון של רבין עם שאול זייד: בתקרית
עם הסורים, אחת מני רבות, הם ירו ירי מסיבי לאורך כל אצבע הגליל. אותו היום
כונה יום אלף הפגזים. כל צמרת הפיקוד של צה"ל שכבה מול הגבול הסורי,
התחפרה עם הציפורניים באדמה, ואז שאל רבין: "מי המשוגע הזה שרץ תחת אש",
ומישהו אמר לו: "זה שאול זייד". הבר סיפר שהתמונה הזו, של שאול זייד רץ
כאילו שום דבר לא יכול לקרות לו, הדבקות הזו במטרה, הייתה מבחינתו נקודת ציון
במערכת הקשרים ביניהם. בסוף שנות ה- 50' כתב עליו מאמר במוסף של ידיעות אחרונות,
ובשנות ה- 80' כתב עליו מאמר נוסף בעיתון, שכותרותיו היו: "אילו יכול היה
לאסוף את הקליעים ורסיסי הפגזים שנורו אליו מגבול ירדן וסוריה, היה יכול לבנות
אנדרטה לעצמו. שאול זייד היה האיש שסימן את גבולות ישראל, פעמים רבות תחת אש
תופת". עוד כותרת שנכתבה עליו באותו המאמר: "עיטור עוז הוא לא
קיבל".
רבין עצמו, כשר
ביטחון, כתב לשאול במחצית שנות ה- 80': "עבודתך בסימון גבולות המדינה
בצפון, שלא פעם נעשתה תחת אש האוייב, אשר ניסה לסכלה בכל מחיר, זכתה להערכת
כולנו...".
בשנת 1987, כתב צבי
רסקי, ראש המועצה המקומית ראש-פינה דאז, לשאול ולמשפחת זייד, מכתב המסכם את תרומתו
של שאול באותם ימים. וכך כתב:
…עם שאול
נפגשתי בהמשך בשנות 1952/3 ועד שנת 1959 כששאול בא למדוד, לסמן ולקבוע בשטח בהיותו
מודד מוסמך לאורך הגבול הסורי, ואני כמפקד גוש תל-חי ומפקד הגזרה הסורית יצא
לי לעבוד ביחד איתו.
שאול בעבודתו זו
היה הסייר, הגשש והחייל הקדמי ביותר שלנו לאורך קו גבול מסוכן זה.
כזכור לכולנו, מאז
חתימת הסכם שביתת הנשק עם הסורים וקביעת הגבולות שהתבססו ברובם על הגבול המנדטורי
הישן ועל גבולות מפורזים, ומאחר והסורים לא רצו לקבל הסכם ועובדות אלה, נאלצנו
לסמן הגבולות ולהגן עליהם באמצעות צה"ל ובכח הנשק. היו משקיפי
או"ם משני הצדדים, היו תאומים מראש ברב המקרים, אבל אצל הסורים אין דבר
מוסכם. איתם ניתן היה לסכם לסמן גבולות, וכשבא המודד פותחים עליו באש או במצב הטוב היו
צועקים לעברו לעזוב את השטח ו/או לאיים לחטוף אותו.
תקצר היריעה מלספר
את עשרות עשרות הבעיות שהתלוו לכל סימון וסימון.
מאחר ואנחנו לקחנו
זאת ברצינות תמיד, נערכו על ידינו קבוצות פקודות מראש, נערכנו עם כוחות צבאיים
כולל ארטילריה, טנקים וכמובן כוחות חי"ר צמודים למודד – קרי לשאול ולמשימה
המוגדרת.
הגזרות הרגישות
אצלנו, ובהם התפתחו לאחר מכן תקריות, ולעתים קרו גם בעת הסימון, היו:
א.
בגזרת משמר הירדן – דרדרה:
ליד פרדס חורי ממזרחה לירדן, שמות שנקראו מוצב דוריג'ת, חלקה 4, ג'לבינה, מוצב תל הילל
ומעין עין א-תינה.
ב.
באזור שממזרח לאגם ולביצת החולה:
בעת ההכנות והביצוע של יבוש אגם וביצת החולה. כל הסימון בצד המזרחי (עבודה רבה
וממושכת).
ג.
מעיין דופילה:
ליד שמיר, כשהסורים היטו המים בכל קיץ כדי שאנחנו לא ננצלם ובזה לפגוע בנו (במשק
שמיר).
ד.
בעבודות פריצה של דרכי הפטרולים ובמיוחד במקורות הירדן והם:
1.
באזור נחל הבניאס – צוקי כפר סאלד, תל פאחר, תל עזזיאת, נבי הודא, רמת
הבניאס, חלקות ה-
2. אזור נחל
הדן ובתל הדן (תל-אל קאד'י) – כשהסורים רצו להשתלט על מקור המים הגדול בין
שלושת הנהרות המהווים את נהר-הירדן, ושכל
הנהר ומקורו נמצאים בתחום גבולנו המנדטורי.
מי עדיין זוכר
מרביתם של שמות אלה?
למי ששמות אלה
אומרים משהו ו/או מזכירים משהו: באלה המקומות ולאורך תקופה של שש-שבע שנים זכה שאול
להיות הסמן הימני של המודדים ולסמן למדינת ישראל ולנו, חייליה/שומריה של המדינה
בגבול הסורי, היכן הגבול.
שאול עבד בתנאים
קשים ומסוכנים, תחת אש, ולמזלו הרב לא נפגע. לי לא זכור ולו מקרה אחד ששאול סרב
להכנס ולמדוד מסיבת פחד או סכנת חיים וזה למרות שהיו רבות.
לא נכנסתי לפרטי
עבודתו ולפרטי תקריות אש שהיו וששאול נקלע לתוכן כדי לא להלעיט אותכם. אבל אין לי
כל ספק ששאול תרם רבות בסימון הגבול ושבעקבותיו יכולנו לסלול דרכי פטרולים, לעבד
שטחים, לנצל מעיינות שהיו בשטחנו ולהוכיח לסורים כי בשטח השייך למדינת ישראל אנחנו
הבעלים ואנחנו מחליטים מה לעשות.
על כל אלה ועל
עבודתך הברוכה והרבה שעשית בגזרות גבול אחרות ליד תל-קציר, עין-גב והשפך. על סימון
הגבול על הגלבוע שבזרת ירדן ועל הרבה הרבה עבודה שהשקעת בשרות המדינה יישר
כח, וגם באם מסופר על כך מאוחר תבורך.
שאול היה נציג מחלקת
המדידות גם בועדת שביתת הנשק עם ירדן. בשנת 1987 כתב אל"מ במיל', שמעון
לוינזון, על שאול ועבודתו:
…שרתתי תקופה ארוכה מאד במסגרת ועדות שביתת הנשק וקשרים
עם או"מ ואחרים בכל הנוגע ליחסינו עם שכנינו וההסדרים השונים. בשנים 51'61-' שרתתי במשלחת ישראל לועדת שביתת
הנשק עם ירדן. נדמה לי כי ההיכרות הראשונה עם שאול הייתה בשנים 1955 או 1956, כאשר
במסגרת חקירת תקריות בגלבוע התעוררה שאלת מיקומו הנכון של קו שביתת הנשק. יותר מאוחר,
בשנים 1957-1959, נערך סימון ממשי של קו שביתת הנשק באזורי הגלבוע ועמק בית שאן.
כאן עבדנו יחד תקופה די ארוכה כאשר שהינו בשטח למדידות ולבנית אבני הגבול. צריך
לזכור שאזור הגלבוע היה פרוץ באותם ימים והגישה לאזור הגבול היתה קשה מאוד. זכור
לי כי כאשר נגשנו לסימון הגבול באזור הכפר הערבי פקועה ושאול החל ללכת, נשמעו
צעקות מכח האבטחה של מג"ב כי "אנו עוברים את הגבול". למעשה נמצאנו
כמה מאות מטרים בתוך שטח ישראל, אבל מקובל היה שהגבול אינו במקומו. דבר דומה קרה
בדרום עמק בית שאן באזור תל-מקחוז. כאן זכור גם קוריוז נוסף כאשר במהלך העבודה
נגשו אלינו כמה ערבים ירדנים וגיששו אפשרות לשחד את המודד כדי שיזיז את הגבול
צפונה (כפי שהוא היה למעשה עד לסימון). נוצר מתח ולאחר שהירדנים ערערו על המדידות
שלנו, נערכה במקום פגישה משותפת עם מודדים ירדנים. המודד הירדני השתכנע בצדקת
המדידות שלנו אבל ביקש כי כדי לא להחשידו בעיני הכפריים נאפשר לו להעמיד את מכשיר
המדידה שלו (שולחנית ואלידדה) כדי שהכפריים יבינו ש"המכונה קובעת ולא הוא". בכלל, כדאי להדגיש כי בניגוד למה שהיה בגבול
הסורי, הרי בגזרה הירדנית היה קיים כל הזמן מגע הדוק עם המשלחת הירדנית לועדת
שביתת הנשק ונערכו הרבה פגישות משותפות במהלך סימון הגבול, למרות שרשמית לא השתתפו
הירדנים בפעולת הסימון מאחר שלדידם היה זה "קו זמני" ולא רצו לתת בו
הכרה פוליטית ע"י סימונו במשותף. אולם למעשה עקבו אחרי העבודה, ובכל מקום
שנדמה היה להם שטעינו או כדי לשכנע התושבים המקומיים – נערכו פגישות ומדידות
משותפות.
שיתופו של שאול
במסגרת עבודתנו בועדת שביתת הנשק כלל גם זימונו לחקירות משותפות עם או"מ
והירדנים של תקריות שונות בהן היה צריך לקבוע את מיקומו המדויק של קו שביתת הנשק
(כאשר לא היה מסומן בשטח או שסימונו לא היה ברור). שאול השתתף בדרך כלל בכל
האירועים הנ"ל בגזרת הצפון של הקו הירדני. כמו בבירורים שונים באזור אגם
נהריים.
על כך מוסיף ציון
שתרוג, כי בחלקו הצפוני של קו שביתת הנשק עם ירדן עבד שאול זייד, ובחלקו הדרומי של
הקו עבד צבי פדבה. הסימון בין ישראל לירדן התבסס על מפה בקנ"מ 1:20,000
וחידוש הקו נעשה באמצעות מדידות בשולחנית. נעזרו גם בטריגים משני צידי הגבול.
תמונה 609: שאול זייד ותיאודוליט.
על עבודתו של שאול
כמודד מחוזי בגליל נכתב (ע"י מחרז):
בראשית שנות ה- 60'
היה שאול המודד האחראי והמרכז של הצוותים שעבדו בכל רחבי הגליל ומחוז הצפון – החל
בערב אל ערמשה שעל גבול הלבנון וכלה בסנדלה ומוקייבלה שעל גבול ג'נין, במטרה לאתר,
לזהות, למדוד ולסמן, הן בשטח והן על גבי המפות, את כל אלפי החלקות שבבעלות מנהל מקרקעי
ישראל, והכוללות את אדמות המדינה, אדמות קק"ל ואדמות רשות הפיתוח.
העבודה בוצעה
ביסודיות ובדייקנות למופת, כשכל חלקה ו/או חלק של חלקה אותר, נמדד וסומן על המפות
של הכפר – חומר ששימש כבסיס להכנת תיק קרקעות לכל ישוב ו/או כפר, ויסוד להמשך
הפעילות לתפיסת החזקה במקרקעי המדינה הנ"ל. יש לציין כי עבודה רגישה ועדינה זו בוצעה מבלי
שיהיה צורך, ולו אף פעם אחת, לבקש התערבות של המשטרה ו/או כוחות הביטחון, ובפרט
בעת גילוי אותם הנכסים שנתפסו על ידי מסיגי גבול שלא כחוק.
תמונה 611: שאול זייד מבקר מפה לצרכי
רישום/מפת גוש/מפת תמורות. מימין: מכונת חישוב ידנית.
מעבר לעבודתו, הן
במחלקת המדידות, והן לאחר מכן, בהיותו עצמאי, עסק שאול זייד גם בפעילות וולונטרית,
הן בארגון "בני ברית" והן בארגונים נוספים. בשנות ה- 50' עסק בפעילות
קליטת העולים שהשתכנו במחנות העולים שער העלייה וטירת הכרמל. שאול היה מועמד
לעיטור "יקיר העיר חיפה", ולא זכה לכך בשל פטירתו בנובמבר 1995. בשנת
1997 הוקמו מצפור וגן לזכרו בשד' אבא חושי בחיפה, סמוך לשכונת דניה. שלט הנצחה
נושא את הכיתוב:
שאול זייד (1995-1927)
ממגיני העיר חיפה ובוניה
מראשוני המודדים בארץ
עסק בקביעת גבולותיה.
אדם רב פעלים
הקדיש חייו לפעילות ציבורית-התנדבותית.
טקס
חנוכת המצפור לזכרו של שאול זייד ב- 1997. בתמונה: ראש עיריית חיפה,
עמרם
מצנע (במרכז), לידו יונה יהב, סגן ראש העיר דאז. שלישי מימין: אביאל רון,
מנכ"ל
מפ"י. עוד בתמונה בני משפחת זייד (האישה יונה, הבנים קובי, מוטי ואלדד,
תמונה 614: מצפור שאול זייד
בחיפה.